אם נפל בו מום יאכל וכו'. דכחולין נחשב כוונתו דאפילו לעכו"ם וכ"מ בר"מ פ"ח להדיא וכ"כ הרהמ"ח פ' קרח משצ"ג וע' תוס' ורא"ש בכורות ל"ב ע"ב פסקו ג"כ כן וע"ש מ"ש בשם בה"ג ולענין אם מותר להאכיל לכלבים דעת תוס' ורא"ש דגם לכלבים מותר להאכיל כ"נ מדבריהם אבל דעת הרשב"א והר"נ פ' בהמה המקשה דלכלבים אסור להאכיל בכור בע"מ ועיו"ד סי' ש"ז ש"ך סק"ח דעתו דאינו מוכח מתוס' ורא"ש דמותר להאכיל לכלבים ע"ש והחמיר בזה ולענ"ד נ' כן מדברי הר"מ והרהמ"ח מדלא כתבו בפירוש רק לעכו"ם מכלל דלכלבים אסור וער"מ פ"ט מה' ביכורים לענין זרוע ולחיים וקיבה כ' בפירוש דרשאי ליתנן לעכו"ם או להאכילם לכלבים וכאן לא כתב כן נראה מדבריו דלהאכיל לכלבים אסור כשיטת הרשב"א והר"נ ע"כ ודאי יש להחמיר בדבר כדעת הש"ך וכבר פלפלו בזה הראשונים והאחרונים:
מנחת חינוך · סימן י״ח, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.