ובח"ל וכו'. לאו דוקא ח"ל אלא בזה"ז כיון שאין מקדש אפילו בא"י וז"פ. ומ"ש נועל דלת בפניו נראה דס"ל דחיוב הוא לנעול דלת ועיין בע"ז י"ג ע"ב ד"ה נועל הקשו אמאי לא הצריכו לנעול דלת בבכור בזה"ז וע"ש מה שתירצו ומבואר מד' דאין חיוב ועיין במרדכי הביא דעת הרא"ם דכתב דמוכח דמותר לנעול דלת ע"ש והמפרשים דס"ל ממתין וכו' ס"ל דאסור לנע"ד וע' תוס' בכורות כ"ה וברא"ש בכורות סוף המס' ובט"ז דסובר ג"כ דאסור לנע"ד ל"מ ישראל ודאי אסור דצריך לקיים מצות נתינה לכהן אלא אפילו הכהן אסור מחמת בזיון קדשים והפסד קדשים דכל הקדשים כיון דצריכים פדיון והפדיון יפול לים המלח ע"כ נועל דלת אבל כאן אם יפול בו מום יאכלנו במום אסור להפסיד והוא בזיון קדשים ג"כ ולפי זה נראה דגם ס' בכור אעפ"י דאין נותנו לכהן מכל מקום כיון דראוי לאכול במומו לבעלים הוי בזיון קדשים ועיין ביו"ד סי' ש"ע דפוסק סתם כסברא זו דאסור לנע"ד ובנוב"י ביו"ד פ"א פ"ב פ"ג פלפל בזה ואין להאריך:
מנחת חינוך · סימן י״ח, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.