מנחת חינוך · סימן י״ח, כ״ח

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

והנה בהמת הקדש בין בד"ה ובין [ק"מ] שקדם מום קבוע להקדשה כ"ז שלא נפדה פטורה מהבכור'. וקדשים שקדם הקדשם את מומם אפילו נפדה פטורה מהבכור' כמבואר בחולין ובבכורות פ"ב ור"מ כאן פ"א ופ"ה וע"ש בבכורות דקדושת דמים פירש"י דילפינן דאיתקש לצבי ואיל כמבואר בגמ' בקדם הקדשן את מומן ע"ש והתוס' הקשו עליו אם כן אפילו נפדו יהיו פטורין ע"כ כתבו דמעטינן מבישראל ע"ש. ולכאורה אפ"ל דיתחייב בבכורה מטעם הואיל ובעי מיתשל עליו אך עתו"ס סוגיא דכיצד מפרישין דל"א בהקדש הואיל וערש"י שם ובשער המלך גבי מצה של מע"ש האריך ומביא הרבה ראשונים דל"א גבי הקדש הואיל ואי בעי מיתשל כיון דא"ר עכשיו לשום אדם ע"ש באורך אך לתי' הר"י בסוגי' דכיצד מפרישין דדוקא בבא ליד גזבר או כיון דנתחמץ שוב לא יפדנו אם כן צ"ע כאן בהקדש ב"ה אם לא בא לידי גיזבר למה לא מיקרי בישראל כיון דאמרינן הואיל ולמה לא יתחייב בבכורה וצ"ע והד' ארוכים באי בעי מיתשל ואין כאן מקומו. וז"פ דכמו דשותפות עכו"ם ואפילו כ"ש פוטרת מבכורה עפ"א דבכורות ה"ה שותפות הקדש בד"ה או מזבח פוטרת ג"כ ודין שותפות הקדש איך משכחת עיין ר"מ פ"ה מה' ערכין דבעינן כל בכור עש"ס. ועיין במשנה ספ"א דפרה דכל הקרבנות אף דכשרים להקריב מיום הח' מכל מקום לכתחלה אין מקריבין אותו עד שיהי' בן שלשים יום חוץ מבכור ומעשר ופסח דמקריבין אותו לכתחלה ביום הח' ע' ד"ז בר"מ פ"א מה' מעה"ק ע"ש. ולכאורה מש"ל דקשה למה ל"א הואיל אפ"ל כמו דחזינן בהמת ארנונא פ"ק דפסחים אע"ג דמצי מסלק לי' בזוזי פטורה מן הבכורה לשיטת הרי"ף והרא"ש ול"א הואיל אי בעי מסלק לי'. אך אין ראי' דמחוסר ממונא ל"א הואיל ער"נ פסחים בנכרי שהלוה ובפרט אי אמרינן כשיטת הסוברים אי מצי מסלק לי' חייבת בבכורה אפשר דהוא מטעם הואיל. וצ"ע דאף דל"א הואיל מכל מקום אם באמת מיתשל עלה בודאי הו"ל חולין למפרע וחייב בבכור' אם נולד בכור אז הי' פטור כיון דהי' קדוש ואח"כ אם מיתשל עלה וה"ל חולין למפרע חל עליו קדושת בכורה וא"ד לבהמת ארנונא אי אמרינן שפטור מבכורה אף שסילק להעכו"ם דשם הו"ל כאילו קנה אותו עתה אבל בשעת הלידה היתה יד עכו"ם באמצע אבל כאן אגלאי מלתא למפרע שהי' חולין כי בשאלה עוקר ההקדש למפרע כידוע וז"פ. ואם נתן הבהמה לעכו"ם במתנה ע"מ להחזיר וילדה בכור ודאי פטור דמתנה עמ"ל הוא מתנה גמורה רק בחמץ משום חומרא דחמץ עאו"ח סי' תמ"ח וכן להיפך אם העכו"ם נתן לישראל עמ"ל חייבת וכן קה"ג לזמן או הקדש לזמן ע' נדרים סוגי' דבר פדא בכ"ז יש לחקור. אך לא באתי כאן לבאר הדינים רק להעיר.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.