מנחת חינוך · סימן י״ח, כ״ו

והנה מצוה זו להקדיש בפה ולאכול בתוך שנה ודאי כופין ע"ז עד שת"נ ככל מ"ע שבתורה ולענין אם צריך לבזבז ממון ואם עבר לענין תשובה הכל ביארתי לעיל בחיבורי ע"ש הכלל מצות הללו ככל מ"ע שבתורה וז"פ. ודע דקדושת בכור הוא משיצא רובו אבל קודם לזה אין בו קדושה במעי אמו ע"כ מותר להט"מ קודם שיצא לאויר העולם בזה"ז וכן להקנות לנכרי ונפטרה מן הבכורה כי נתקדש מרחם ולא קודם עש"ס ור"מ ולקמן פ' בחוקותי ופ' קרח נאריך בזה. גם נראה פשוט דהא דמצוה להקדיש בכור בפה ל"ד תיכף שנולד אלא המצוה היא כ"ז שהבכור קיים ואם לא הקדיש תיכף יקדיש אח"כ כי אין בגמרא ובר"מ דהמצוה יהיה דוקא מיד ולא אחר זמן וא"כ אם נולד לקטן בכור דאין בהקדשו כלום ודאי מצוה עליו להקדישו משיגדיל ואם נולד לקטן שהוא מופלא סמוך לאיש והקדישו בפה דלענין כה"ת מופלא סמוך לאיש הקדישו הקדש מן התורה לדעת הסוברים מופלא סל"א מדאוריית' אני מסופק אם מחויב אח"כ להקדישו כשיגדיל אם נאמר כיון דכבר הקדיש אותו והקדישו הקדש מאי מוסיף עוד להקדיש הפעם כיון שכבר נתקדש א"ד כיון דבאמת מ"ע זו להקדיש בפה אין מוסיף שום דבר לענין הקדש כי בלאו הכי מאליו מתקדש אם כן הוא רק גזירת הכתוב דמצוה על הבעלים אם כן אע"ג דהקדישו בהיותו מופלא כיון דאז אינו חייב במצות כלל אם כן חייב עתה במצוה זו כי לכה"ת לאו בר מצות הוא אפילו מופלא ואי דהוא קדוש ע"י קדושת פיו מאז ז"א דע"י קדושת פיו ג"כ לא נתוסף כלל שום קדושה דמאליו קדוש אם כן הוא רק מצוה וגזירת מלך הוא ואז בקטנותו א"ח במצות אם כן צריך לקיים מצוה זו בגדלותו ולהקדישו בפה עוד הפעם ואינו נפטר במצוה שעשה אז כמבואר בר"ה דאם נשתפה חייב עוד לאכול מצה וער"מ לענין קטן שהגדיל בין שני פסחים ובכ"מ וט"א ולעיל בחיבורינו וא"ד זל"ז דוק ותשכח דיש לחלק ובדיני מופלא סל"א עיין ר"מ פי"א מה' נדרים.