מנחת חינוך · סימן י״ח, כ״ה

והנה הר"מ פ"א מביא ג"כ ד"ז דבכור בזה"ז אם נפל בו מום אסור להשהותו ע"ש בהי"ד. ובאמת לפמש"ל לדעת הר"מ אפילו א"י האידנא דינו כח"ל לענין בכור כיון דאינו נוהג מעשר דגן מן התורה אם כן אף אם יבנה בה"מ ב"ב בכור זה א"ר להרצאה אם כן למה ימנו השנה מהלידה או מהרצאה הו"ל למנות השנה מיום המום אפילו שנים או שלשה שנים מיום הלידה כמ"ש ואפ"ל דבא"י הוא מדרבנן למנות מיום הרצאה גזירה אטו זמן המקדש ב"ב דאז יתקדש א"י ויהי' העשה מזמן הרצאה דיהיה ראוי לקרבן אבל בח"ל למה נגזור ואפילו אם נאמר דגם בח"ל גזרינן ותיקון רבנן כעין דאוריית' לחלק רק בין תם ובין בע"מ. על כל פנים נראה דבכור בחוץ לארץ אין איסור דאוריית' וא"ע בעשה עד מלאת שנה מיום שנפל בו המום וכן בכור בא"י בזה"ז לשיטת הר"מ דא"ר להרצאה א"ע בעשה רק הוא דרבנן ומובאים דינים אלו בש"ע ולא חילקו בזה נראה דהאידנא ג"כ דינא הכי אפילו בח"ל אבל על כל פנים נ"ל דא"ע באיסור עשה אם נולד תם עד יום שנפל המום ומכל מקום ירא אנכי להקל באיסור עשה רק תורה היא ולעורר באתי. וז"פ מה שמבואר בגמר' ע"ש בתוס' דאם נולד תם מונין לו מיום הרצאה אף אם אח"כ נעשה בע"מ רק אם נולד בע"מ מונין לו מיום הלידה בכלו חדשיו ה"ה אם נולד תם וקודם יום הח' נפל בו מום כגון ביום ג' או ד' מונין לו מיום שנפל בו המום דמ"ל מיום א' אם נולד במום או ביום הג' או הד' כיון דאז תיכף ראוי לאכילה מונין לו שנה מיום שראוי לאכילה רק אם נולד בו מום אחר ח' ימים אז מונין להחמיר מיום הח' כיון דעכ"פ אז הי' ג"כ ראוי לאכילה כי הי' ראוי להרצאה אבל בנולד תם וקודם שמונה נולד בו מום בודאי הוא להחמיר כיון דתיכף ראוי לאכילה וז"פ. ועש"ך סי' ש"ו וכ' כאן פחות מטפה מים הגדול ובאתי בקצרה להאיר עיני המעיין. ולד' הרהמ"ח דבכור בח"ל אף לענין קדושת בכור הוא רק דרבנן אם כן לענין דינא כל דתיקון רבנן כעין דאוריית' תיקנו ויש חילוק בין תם לבע"מ ומונין משעת הרצאה מתם והכל מדרבנן. אך לדעת הראשונים נראה ג"כ דד"ז למנות מיום הרצאה הוא רק דרבנן.