מנחת חינוך · סימן י״ח, כ״ד

ובנקבות ובזכרים וכו'. ה"ה בהמת חרש שוטה וקטן ודאי ג"כ נוהג מצוה זו כי נתקדש ממילא אף דזאת המצוה להקדיש בפה חרש שוטה וקטן פטורי' דלאו בני מצוה נינהו אבל מה שהוא ממילא נוהג גם אצלם וז"פ. ובע"כ שחייבים במצות כאשה אם יש להם בהמה בגוונא דלית בגווה רשות לאדון חייב בבכורה כמו בהמת אשה ופשוט. והנה הבאתי לעיל דבכור בין תם ובין בע"מ נאכל בתוך שנה והאחרונים כתב דלהר"מ הוא דאורייתא אפילו בע"מ ומבואר בר"ה דבכור תם מונין שנה מיום שנראה להרצאה דאז ראוי להקריב ולאכול ובכור בע"מ אם כלו לו חדשיו מונין לו מיום שנולד כי אז ראוי לאכילה תיכף ביום הלידה ואם א"י אז מונין מיום הח' אף דהוי דרבנן לשיטת התוס' דאזלינן ב"ר דאינם נפלים מכל מקום כיון דמדרבנן א"ר לא קרינן שנה וכו' תאכלנו ומונין לו מיום שראוי לאכילה עפר"ת להגאון מוהר"ז מרגליות אם כן נלע"ד כיון דחזינן דהתורה הקפידה על השנה מיום שראוי לאכילה או בתם שראוי להרצאה או בבע"מ מיום שראוי לאכילה י"ל דבר חדש דבשלמא בכור תם מונין מיום שראוי להרצאה ניחא דביום זה מותר להקריבו ולאכלו ואפילו בזמן שאין בהמ"ק קיים דא"ר להרצאה ול"ח לאכילה ביום הח' מכל מקום באמת ראוי להרצאה רק דבר אחר גרם שא"ר להקריבו כמו מי שנאנס וא"י להקריב מכל מקום על כל פנים ראוי להרצאה ובפרט אם נאמר דגם בזמן שאין בהמ"ק יכולין להקריב קרבנות דק"ר קדשה לע"ל כדעת הר"מ כמו שהארכנו לעיל והתורה צוותה להקריב קרבן אם הוא בכור אם כן ראוי להרצאה אם כן אם נפל בו מום תוך שנה צריך לאכלו תוך שנה מיום הח' דהיה ראוי להרצאה עפ"י ציווי התורה אף שבעוה"ר אין לנו מקדש מכל מקום אין החסרון בבכור רק שאין לנו מקדש אבל הוא ראוי להרצאה וכ"ז בכור בא"י אבל בכור בח"ל לשיטת הראשונים דהתורה גזרה דאינו נקרב בבהמ"ק רק דיש לו קדושת בכור וצריך שימתין עד שיפול בו מום אם כן היאך שייך לומר שאם נולד תם שמונין מיום שראוי להרצאה דאז חזי לאכילה דבאמת בכור כזה א"ר להרצאה כלל וגזירת הכתוב דא"ר להרצאה רק לאכול במום וליתן לכהן ואם יפול בו מום גזרה התורה דנאכל בתוך שנה אם כן השנה מתחלת מיום שנולד המום דאז ראוי לאכילה והיאך שייך לומר דמתחיל השנה מיום הרצאה כיון דגזירת הכתוב הוא דא"ר להרצאה כלל וזמן התורה מיום שנראה לאכילה דאם א"ר עד יום הח' מתחיל מיום הח' ובע"מ אם כלו חדשיו ראוי לאכילה תיכף או בלא כלו ראוי לאכילה ביום הח' מתחיל אז השנה אם כן בכור בח"ל דאינו ראוי להרצאה בהיותו תם אם כן בנפל בו מום אז מתחיל זמן האכילה ומונין שנה מיום שנפל בו המום או אם נולד במומו בכלו חדשיו מונין תיכף או ביום הח' בא"י דאז ראוי לאכילה אבל בנולד תם דא"ר כ"ז שהוא תם אפילו כמה שנים מן התורה שימנו לו מזמן הראוי להרצאה כיון דגזירת הכתוב דא"ר להרצאה כלל אפילו בזמן המקדש רק גזירת הכתוב שיאכל במומו אם כן כיון דהתורה גזרה דנאכל תוך שנה היינו שנה מיום שראוי לאכילה כמו בע"מ דתיכף משנולד מונין לו ובכור תם אין מונין משנולד כיון דא"ר רק ביום הח' דראוי אז מונין אם כן בכור בח"ל דא"ר רק במום אם כן למה ימנו קודם שראוי וא"ד לזמן שאין מקדש דעכ"פ הבכור ראוי להרצאה רק דהוא אנוס דאין לנו מקדש אבל בח"ל גזירת הכתוב דא"ר להרצאה כלל בשום פעם למה נמנה מיום הח' ולא כשנולד דאז א"ר הא גם ביום הח' א"ר. ע"כ נלע"ד דאין מונין רק מיום שנולד בו מום דוק בשכלך כי אין הקולמוס יכול להטעים יותר דחילוק גדול בזה"ז דאין החסרון בגוף הבכור דמהרה יבנה בה"מ וראוי להרצאה או שמקריבין אעפ"י שאין ב"ה אבל במקום דהחסרון בגוף הבכור דגזירת הכתוב שלא יעלה לרצון רק נאכל במומו בתוך שנה אם כן השנה מתחלת מיום שנפל בו המום והא דמבואר בבכורות כ"א דבכור בזה"ז נולד לו מום תוך שנתו א"ר לקיימו רק שנה ולאחר שנתו שוחטין אותו מיד היינו דוקא בכור בא"י בזה"ז דראוי להרצאה בזמן המקדש אבל בכור בח"ל כיון דא"ר להרצאה בשום פעם למה ימנו מיום הרצאה ראוי למנות מיום המום כמ"ש.