מנחת חינוך · סימן קע״ח, ב׳

שתים לטומאה. היינו לכל טומאת זב ולספירת שבעה נקיים רק קרבן אינו מביא בעל שני ראיות ובעל ג' ראיות מחויב בקרבן ובעל ראיה א' אינו אלא כבע"ק לכל דיניו. ואכתוב לך קצת מדינים אלו דע שתינוק בן יום א' מטמא בזיבה ואף אם לא ראה אלא ראי' א' טמא כב"ק אף שאין קטן מטמא משום קרי עד בן ט' שנים וי"א מכל מקום זה טמא משום זיבה אף שהראיה ראשונה אינה אלא דין קרי כנ"ל וז"פ. ועבדים וסריס אדם או סריס חמה מטמאין בזיבה חוץ מעכו"ם וג"ת ע' ר"ש אין מטמאין בזיבה מן התורה רק מדרבנן דגזרו עליהם שיהיו כזבים לכ"ד ומכל מקום יש חילוק בענין טומאת עכו"ם כמש"ל בעזה"י וגר תושב נמי כזב לכ"ד מדרבנן כמבואר בר"ש דזבים. והזכר אינו מטמא אלא בלובן ולא באודם והאשה אינה מתטמאת אלא באודם וטומטום ואנדרוגינוס מטמאין בספק בין בלובן דלמא הם זכרים ובין באודם דלמא הם נקבות וטומאתם בספק ואין שורפין עליהם תרומה וקדשים ואם ראו לובן ואודם כא' שורפין את התרומ' והקדשים דממ"נ הם טמאים. אך דיש חילוקי דינים דזכר בראי' א' הוא רק כב"ק והאשה היא שומרת יום או בב' ראיות ביום א' שאם הוא איש טמא שבעה דבראיות תליא רחמנא גבי זכר והאשה אינה אלא ש"י נגד יום ועוד שאר דינים שיש בין זכר לנקבה וכאן נותנים עליהם מס' חומרי זכרים וחומרי נקבות ותלמד ותבין היאך הענין להחמיר בזכר או לנקבה וכאן טומאתם בספק וא"צ לפרט לך כל הדינים. ולכאורה נראה בשלמא בטומטום שראה אודם או לובן טמא מס' ושראה שניהם כאחת טמא בודאי דהוא אינו אלא זכר או נקבה אבל באנדרוגינוס אני מסופק אפשר שצריך שהאדום יהי' ממקום הנקבות אבל אם ראה אודם מזכרות שלו אינו טמא כלל או לובן צריך שיראה דוקא ממקום הזכרות אבל אם ראה לובן ממקום הנקבות אינו טמא או אם ראה שניהם כא' דוקא לובן מזכרות ואודם מנקבות הוא טמא ודאי אבל לא להיפך ועיין פ' הערל כל הסוגיא שם גבי אנדרוגינוס ונראה מדלא חילקו כאן אין חילוק בין הזכרות לנקבות שלו רק איזה מראה מאיזה מקום מכל מקום טמא בס' ושני המראות טמא בודאי אף דהלובן ממקום הנקבות והאודם ממקום הזכרות מכל מקום צע"ק ועיין ר"מ פ"א מהא"ב: