מנחת חינוך · סימן קע״ח, ג׳

ודע דמבואר בנדה ופסק' הר"מ ז"ל בפ"א מה' מו"מ דאף דלענין טומאה שייכים בטומטום ואנדרוגינוס שראו לובן ואודם כא' כמו זב גמור ואף מחויבים בקרבן כמ"ש בר"מ ה' מח"כ דאם ראו מראה א' מביאין קרבן מספק ופשיט' דאם ראו שני המראות חייבים בקרבן כמו כל הזבים והזבות מכל מקום אף שהם בודאי א"ח על אכילת קדשים ועל ביאת מקדש כי מיעט' התור' אותם וכן אם איש אחר נגע באודם ובלובן שלהם א"ח כרת על טומאת מקדש וקדשיו. ואם טמאים הם בעצמם נגעו באודם ובלובן שלהם חייבין כרת על ביאתן למקדש או על אכילת קדשים ודעת הראב"ד דא"ח. וע"ש בכ"מ ובש"ס נדה פ' המפלת ונ"פ דלאו דוקא אם נגעו אחרים בלובן ובאודם שלהם אלא אף נגעו בהם בעצמם ג"כ א"ח כיון שהם בעצמן א"ח דהתור' מיעטה אותם מזכר ע"ש ונ"ל דאף המשכב ומושב שלהם שהם אה"ט ומבואר בר"מ פ"ג מהב"מ דהמכניס כלי שהיא אה"ט למקדש א"ח כרת רק מלקות וע"ש בראב"ד ודעת המ"ל ג"כ דאף כלי ראשון לטומאה מחויב מלקות ולדעת הר"מ א"ח על כלי ראשון לטומא' רק מכל מקום ע"ש אבל כאן כמו שאינם מחויבין על גופם וכן אחרים שנגעו בהן פטורין מכרת ה"ה הכלים שנגעו בהם או משכבם המכניס אותם למקדש פטור ממלקות דאין בהם דין שלוח כלל כנ"ל. ונראה ג"כ פשוט כמו שא"ח על ב"מ פשיטא דא"ח על ביאתן במחנה לוי' מלקות כי הכל הם בכלל שלוח והם לא נתחייבו בשלוח ולכאורה מלשון הש"ס דהתורה מיעטה אותו משלוח נראה דאפשר אף לכתחלה מותרים לכנוס למחנה שכינה ומלשון רב שם שאמר אין חייבין עליהם נראה דאיסורא איכא ואפשר דאיכ' איסור' מדרבנן. ודע מש"ל דגם על אכילת קדשים א"ח טומטום ואנדרוגינוס הוא טעות ובחפזי כ' ובאמת כי הוא לשון הר"מ ג"כ אבל הוא אשגרת לישנ' כיון דשוין הם לרוב ענינים כמו חרש שוטה וקטן וגרוש' וחלוצ' שבאים תמיד באשגרת לישן אבל כאן דוקא לענין ביאת מקדש א"ח משום דנתמעטו משלוח אבל לענין אכ"ק חייבים כרת אם ראו אודם ולובן כא' וכן אם אחרי' נגעו באודם ולובן שלהם כמו כל הטמאים בטומאת הגוף כי אכ"ק הם מלאו אחר לא משלוח המקדש עיין בה' פסה"מ בר"מ ובגמ' מדוקדק ומבואר א"ח כרת על ביאת מקדש ולא נקט כלל קדשים וכן בר"מ בסוף הל' כ' בפי' ביאת מקדש ופשוט. ומצאתי בר"ש מביא תוספתא וגם ראיתי בתוספתא עצמו כל' הר"מ מקדש וקדשיו ואח"ז סיים מקדש לבד נ"ל ג"כ בפשיטות שהיא אשגרת לישנא. ודע דטומטום ואנדרוגינוס ה"ה אם ראו קרי ג"כ אין משתלחין מחוץ למחנה עש"ס שם דטומא' הפורשת מגופם מיעטה התורה מזכר ועד נקבה דוקא זכר ודאי נקבה ודאית ע"ש וה"ה בראה קרי ואודם כא' ג"כ טמא ודאי אך באנדרוגינוס ג"כ הספק כדלעיל אם ראה ממקום א' שניהם אם טמא ומצד הסברא קרי ל"ש שיראה מצד הנקבות וגם אם ראה קרי מצד הזכרות וג"כ אודם הס' כדלעיל אך אם ל"ש מצד הנקבות קרי אם כן אם טומטום ראה קרי מוכח מזה דזכר הוא וצ"ע ויש עוד דינים לפלפל בענינים אלו: