מנחת חינוך · סימן קע״ב, ה׳

והנה הרהמ"ח לעיל גבי נגעי אדם כ' בפי' דנוהג בכ"מ ובכ"ז ולקמן גבי נגעי בתים כ' דנוהג רק בארץ דבש"ס ממעטינן אחוזתכם כו' ואין ח"ל מטמא וכ"פ הר"מ ולענין נגעי בגדים סתם הרהמ"ח ולא גילה דעתו אם נוהג בח"ל וערמב"ן עה"ת פ' תזריע על פסוק והבגד כ' דע"כ טומאת בתים אינו נוהג בח"ל דלא יבא הענין הזה אלא בארץ הנבחרת שהשם הנכבד שוכן בתוכה כו' וכן אני חושב בנגעי בגדים שלא ינהגו אלא בארץ ולא הוצרכו למעט ח"ל שלא יבא הענין בח"ל עכ"ל ולכאורה צ"ע למה ממעטים ח"ל מנגעי בתים כיון דאין הענין ההוא בח"ל ואפשר דכמה דברים ממעטים מאחוזתכם ותפס ג"כ ד"ז ח"ל אף דלא משכחת בח"ל ומכל מקום מ"ש הוא אמת כגון בגדים בא"י אסור להניחם אף בעיר שבח"ל כנ"ל. ואני מסתפק אם מכר בגד המוסגר לעכו"ם דמבואר לעיל דטהורים אם אח"ז חזר הישראל וקנה אותו הבגד מהעכו"ם אם צריך לראות דוקא בתחלה או לאו רק שהוא טמא אף על פי שהפסיקו עכו"ם. והנה גבי טומאת נגעי גופו עיין ר"מ פ"ו ה"ד דאף שתחלתו וסופו טמא מכל מקום אם הפסיקו טהרה הנגע טהור ע"ש מכל מקום יש לחלק התם ביני לביני לא הי' בכלל נגע כלל דאח"כ טהור וא"צ לראות בתחל' אבל כאן דהנגע לא טהור דירא' בתחל' אפשר דתחלתן ביד ישראל והפסיקו עכו"ם א"צ לראות בתחלה וצ"ע. והנה א' בגד מוסגר וא' בגד מוחלט פסק הר"מ פי"ג מה' הנ"ל דמטלית גע"ג כיון שנכנס רובו לבית טמאתו והוא מש"ס דיבמות וע"ש פירש"י דשדי מיעוטו בתר רובו ולא נתפרש לי אם הבגד גדול והכניס בהבית רובו של גע"ג אי שדי מיעוטו בתר רובו שבפנים או כיון שרובו בחוץ ל"א שדי לפנים ולשון הש"ס והר"מ בגד שיש בה גע"ג נראה דוקא בשיעור זה אבל אם הוא גדול ל"א רובו ככולו כיון דהרוב מבחוץ או ל"ד ועיין בחולין גבי מיעוט ברוב אבר ואם יש בה כמה זיתים כיון שהכניס כזית לפנים נטמא וג"כ לא חילק הר"מ בין מוסגר ובין מוחלט ובמ"ל הניח בצ"ע דמוכח ביבמות דוקא מוחלט מטמ' בכזית דאתקש למת אבל מוסגר לא אתקש למת ואינו מטמ' בכזית ע"ש שהניח בצ"ע. ודע דגבי נגעי הגוף כ' הר"מ דכל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ולא ביאר הדין גבי בגדים ובתים אם רוא' נגעי בגדיו וביתו וער"ש פ"ב דנגעים מביא שם תוס' פלוגת' ח"א כל הנגעי' אדם רואה חוץ מנגעי עצמו וח"א אף לא נגעי ביתו ובגדיו וקרוביו נר' דת"ק דסובר דרוא' נגעי קרוביו ג"כ סובר דרואה נגעי ביתו ובגדיו ואנן פסקינן דאדם רוא' נגעי קרוביו ג"כ רואה נגעי בגדיו וביתו כנ"ל והר"מ ז"ל לא ביאר לנו. עמש"ל שנסתפקתי אם הא דאין רואה נגעי עצמו דוק' על הראי' קפיד אבל לפסוק טהור או טמא יוכל לפסוק בעצמו א"ד התורה הקפידה על הפסק ולא הקפידה על הראי' שוב נזכרתי שהוא גמר' ערוכה בזבחים דק"ב גבי מרים מי הסגירה א"ת אהרן הלא קרוב אין רואה את הנגעים והאי בריית' סוברת כמ"ד דאין קרוב ג"כ רואה הנגעים ע"ש אם כן מוכח דהתורה הקפידה רק על הפסק דאל"כ כמה זרים ישראלים בודאי שהיו בקיאין אז במראות נגעים הי' להם לראות ואהרן יאמר טמא או טהור אע"כ דעיקר הקפידה על הפסק והשתא לדידן דקרוב רואה רק בעצמו אינו רואה היינו דא"י לפסוק על עצמו טמא או טהור כנלע"ד פשוט אבל לראות בעצמו יכול רק שכהן אחר יאמר טהור או טמא רק אם הוחזק בטומא' אסור הכהן לסמוך על הבעל הנגע בעצמו לטהר כמו כל הוראות היכי דאתחזק אסור להורות לעצמו ע' בסי' י"ד ביו"ד ובאחרונים. ולפמ"ש דאדם רואה נגעי ביתו או בגדיו מכל מקום זה דוקא שהוא יפסוק בעצמו ע"י ראיית אחר אבל הוא בעצמו לראות א"י לסמוך עליו אם הבגד או הבית בחזקת טומא' לטהר ע"פ כמו כל הוראות שהוא בממונו אינו נאמן להקל במקום דאתחזק איסור' כנלע"ד ברור ב"ה.