מנחת חינוך · סימן קע״ב, ו׳

עוד אני מסתפק בדינים אלו דראינו דהתור' הקפיד' דוקא על אמירת הכהן אם הכהן אמר וחזר בו תכ"ד אי חזרתו חזרה או לא והנה הדין מבואר בר"מ דאם הכהן אמר על טהור טמא או על טמא טהור אין באמירתו כלום רק על טהור באמת ועל טמא באמת צריך לאמירת הכהן אם כן אם הכהן אמר על טמא טהור אף שהוא טהור כיון דלא אמר הכהן טמא מכל מקום אם הכהן אומר אח"כ טמא בודאי טמא אף לאחכ"ד דאמירתו הראשונה לאו כלום ואין דבריו האחרונים צריך לסתור דבריו הראשונים רק הוא על אמירתו השני טמא כמו שרוא' הנגע חדש ואומר טמא אך באם אמר על טמא טמא ואם לאחכ"ד חוזר ואומר טהור בודאי אין באמירתו כלום דהאומר על טמא טהור אין בדבריו כלום וכבר הוא טמא אך אם תכ"ד חוזר ואומר טהור כיון דבכל התורה תכ"ד יכול דיבור אחרון לסתור דבור הראשון הו"ל כמו שלא אמר טמא וכ"ז שאין הכהן אומר טמא אף שיש לו ס' טומא' מכל מקום הוא טהור אם כן כאן ביטל דיבור אחרון את הראשון והוא טהור או דלאו כדיבור דמי אם כן דיבור האחרון שאמר טהור הוי כמו שאמר על טמא טהור ואינו כלום וכן מצורע שנרפא מבואר בר"מ פ"ט דהוא בטומאתו עד שיאמר לו הכהן טהור ג"כ הספק אם אמר לו הכהן טהור ותכ"ד חזר אי אמרינן דכדיבור דמי וסותר דבריו הראשונים והו"ל דבריו הראשונים כמאן דליתא וטמא או לאו כדיבור דמי והוא טהור ע"י דיבור הראשון וכיון שהוא טהור א"י לטמאות. והנה באמת מבואר בש"ס דבכה"ת תכ"ד כד"ד אם כן כאן נמי אך כבר פקפקתי בענינים אלו דתכ"ד עיין בחיבורי זה לעיל ואין כאן מקומו. ודע דמש"ל דמצורע מטמא כמו הזב ה"ה דיש לו מעיינות כמו הזב דהוי אה"ט כמבואר בנדה פ' ב"כ דל"ה וער"מ פ"א מהלכות משכב ומושב ואני מסתפק אפשר דהוא דוקא בימי הסגר ובימי החלט דמטמ' משכב כזב ה"ה דאתרבי למעיינות אבל בימי ספורו דאין מטמא מו"מ ואינו מטמא במשא אף שהר"מ פי"א השמיט זה שכתב דאין מטמא במשא ולא כ' דאין מטמא מו"מ מכל מקום הדין אמת דאין מטמא משכב ומושב בימי ספורו עפי"ד ממס' נגעים בפי' ר"מ ור"ש ותוס' פא"ד בפסחים מפורש דאין מצורע בימי ספורו מטמא מו"מ וא"כ כיון דל"ד לזב אם כן אפשר ג"כ דאין לו מעיינות וצ"ע שו"ר דקודם לזה כ' הר"מ דטיהר מלטמא מו"מ ובעת כתבי הי' בהעלם עין ממני ברוך פוקח עורים: