מנחת חינוך · סימן קע״ב, ד׳

ודין כל כלי כו'. עמש"ל מדיני הכלים. ובגדי עכו"ם אין מטמאין בנגעים ואם לקח מן העכו"ם בגד המנוגע יראה בתחל' ולא כן הדין בנגעי הגוף דאם נתגייר הנגע שהי' לו מכבר טהור וכאן נראה בתחלה וער"ש הטעם כיון דהבגד הי' ראוי לנגעים. ובגד שלא הי' בו גע"ג והי' בו נגע ואח"ז השלימו לגע"ג טהור עמ"ל ותיו"ט מפלפלים דאף לענין נגעי הגוף כשם שאין עכו"ם מטמ' כך אין ג"ת מטמא מכל מקום לענין נגעי בגדים ובתים מטמאין מדרבנן ע"ש פי"ד הי"א ד"ה ובתי הכותיים ובתיו"ט רפ"ג דנגעים וער"מ בנגעי הגוף כ' בפירוש דגר תושב אינו מטמא וכאן בבגדים ובתים לא פרט דין ג"ת ע"ש. ודע דבגדים המנוגעים בין מוסגר ובין מוחלט אסורים בהנאה. ובמ"ל חקר אם אפרם אסור בהנאה כמו הבית המנוגע לאחר נתיצה אם שרפם. ולדידי נראה דדינו ככל הנשרפין כיון דנעשה מצותו כמ"ש התוס' תמורה אם כן אפרן מותר אבל בבית אין מצוה לשרפו ואם עבר ונהנה עובר בעשה ע"ש. ובגד מוסגר שצבעו או מכרו לעכו"ם אם נתערב באחרים כולם טהורין או שחתכו ועשה מהם קרעים פחות מגע"ג טהורים ומותרין בהנא' (והמ"ל שנתערב באחרי' הלא ניכר בו הנגע ער"ש ותיו"ט) ובגד מוחלט שצבעו או שנתערב או שעשאו פחות מגע"ג טמא ואסור בהנאה עיין ר"מ פי"ג מה' הנ"ל כמה דינים. ודע דבגדים המנוגעים משתלחים מחוץ לעיר אפילו אינה מוקפת חומה וזה חומר בבגדים מאדם דאדם אינו משתלח רק ממק"ח ובגדים משתלחין אפילו מאינה מק"ח כ"ה בר"מ שם. ודין טומאת בגדים המנוגעים א' המוסגר וא' המוחלט מטמאין כמו אדם מצורע ודעת הר"מ שם פי"ג דכלים המנוגעים מטמאין אם משכב ומושב מונח תחתיהם אפילו תחת האבן כמו מצורע אדם ובראב"ד השיג עליו וע' כ"מ. ובמ"ל הקשה מספרי שמפורש בהדי' דכלים אין מטמאין משכב ומושב דל"ש גבי' משכב ומושב וכדעת הראב"ד ע"ש ודע מש"ל דבגדים משתלחין מכל העיירות אפילו מאינה מק"ח נ"ל דל"ד מא"י אלא אף מעיירות שבח"ל דאין סברא מחמת קדושת א"י לענין שאר דברים יהי' חמור לענין זה אלא אף בח"ל משתלחין כנ"ל: