מנחת חינוך · סימן י״ז, ט׳

והנה הבאתי לעיל סוגי' דיבמות דאמרינן התם רשב"א סובר עבד איש אתי לאורויי דעבד מלין אותו בע"כ ולרבנן דסברי דאין מלין אותו בע"כ דרשו להאי עבד איש כשמואל דמפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ ג"ש ושיטת רש"י והרא"ש אי מלין בע"כ לעבדות ע"ש בסוגי' ובתוס' הקשו לריב"ל דסובר בגיטין מפקיר עבדו צריך ג"ש ע"כ סובר דעבד איש היינו דמלין בע"כ והיאך סובר ר"י דמגלגלין עמו ימהלנו בע"כ ע"ש בסוגי' על כל פנים מוכח מסוגי' זו דמאן דסובר צריך ג"ש ע"כ האי עבד איש לדרשא אחריתי קאתי. וראיתי בחידושי רשב"א גיטין ל"ח ורמז לזה המגי' במ"ל כ' שם דשמואל סובר דמעבד איש נפ"ל דא"צ ג"ש ור"י ורב דסברי דצריך ג"ש דילפינן מאשה והאי עבד איש מוקמינן לענין פסח דעבד שיש רשות רבו עליו מילתו מעכבתו אבל אם אין רשות רבו עליו אין מעכבתו מלאכול הפסח אף דצריך ג"ש דהא גבי אכילת פסחים דרשינן זה ומביא ירושלמי ופירש שם בירושלמי בשעה שהוא עובד את רבו מעכבו מפסח ובשעה שאינו עובד את רבו אינו מעכב מלאכול הפסח ע"ש ותמי' לי דאיך מביא הירושלמי והוא סותר לש"ס דילן דל"ל לגמ' דידן לומר דרבנן סברי דאי אתה מל בע"כ מוקמינן לכדשמואל שלא כהלכת' דהא הלכתא כרב וכר"י דצריך ג"ש נימא דהפסוק צריך דמפקיר עבדו כיון שאין רשות אדון עליו מעכבו מפסח ול"ל לדחוק כשמואל שלא כהלכתא דא"צ ג"ש וגם בתוס' שהקשו דלריב"ל דסובר צריך ג"ש ע"כ סובר דעבד איש דמל אותו בע"כ ועיין בדבריהם מבואר ג"כ להדיא דמאן דאינו סובר כשמואל לא דריש האי דרשה לפסח דאינו מעכב אותו אעפ"י שצריך ג"ש גם ע' בסוגי' ותראה אם כן הירושלמי סותר גמ' דידן, ולגמר' דידן מבואר דאם צריך ג"ש הרי הוא עבד איש ומעכב את האדון ע"כ צריך לדרשא דרשב"א דס"ל דמלין אותו בע"כ.