מנחת חינוך · סימן י״ז, ח׳

והנה אינו מבואר בר"מ אם אשה יש לה זכרים ועבדים שאינם נימולין אם מעכבתה מעשי' ואכילה והר"מ כ' בסמוך קטן וכו' אין מילת עבדיו מעכבת שנאמר עבד איש ועיין כסף משנה דהר"מ גורס במכילתא עבד איש להוציא עבד אשה וקטן ובאמת בר"מ אינו מבואר הדין דעבד אשה ועמ"ל דאדרבא מבואר בש"ס יבמות מ"ח עבד איש ולא עבד אשה בתמי' מבואר דבאשה מעכבת ע"ש וע"ל מצוה ב' כתבתי דאשה אף שאינה מצווה למול בנה דמבואר להדי' בש"ס דכתיב אותו ולא אותה מכל מקום במילת עבדים חייבת דאותו גבי בן כתיב אם כן נראה דמילת בנים הזכרים ודאי אין מעכבים אותה כיון דאין מוטל עלי' אבל מילת עבדים וטבילת שפחות כיון דמילת עבדים מוטל עלי' ג"כ מעכבת אותה ואפשר הר"מ מודה לזה מדלא כתב דעבד אשה א"מ ובפרט כיון דבגמ' דידן משמע כן ע"כ מעכבת אך מילת בני' הזכרים דודאי אין מוטל עליה נראה דא"מ אותה כמ"ש כל שאינו מוטל למה יעכב. והנה ביבמות שם ע"א ע"ב יש אוקמתות כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבה"א ופירש"י דמצות מילה מוטלת עליהם וע"ש במהרש"א תמה על רש"י הא מבואר בש"ס להדיא דאין אשה מוזהרת למול בנה דאותו כתיב ותי' דמ"מ מעכבת אף שאינו מוטל עלי' כמו דמבואר עבד איש ולא עבד אשה ע"ש ולפמ"ש אין ראי' דאפשר באמת מוזהרת על העבדים אבל על הבנים אין סברא כלל אך ברש"י משמע כן אבל דעת הר"מ נ"ל כמ"ש כ"ה דאין מצוה עליו אין מעכבת ומה שמבואר כגון שהיו אביו ואמו חבושים אין קושיא דאפשר שיגרת לישנא אבל באמת עיקר העיכוב רק מי שמצווה עליו ועמש"ל מצוה ב' ומבואר עוד בר"מ דקטן אין מילת עבדיו מעכבתו מלהמנות על הפסח כמש"ל בשם הכסף משנה דהוא מהמכילתא ונראה אי לאו קרא הי' מעכבתו אף דקטן אין מוזהר על מילת עבדים דלאו בני מצות הוא מכל מקום נראה דבאמת קטן בן מצות רק דל"ש לומר דהתורה הזהירה אותו דלאו בן דעה הוא אבל באמת חייב במצות והא ראיה דאסור להאכיל לחרש שוטה וקטן איסור בידים וגם יש דעה בגמ' דקטן אוכל נבלות ב"ד מצווים להפרישו אם כן כמו דגדול מילת עבדיו מעכבת שאסור לאכול ה"ה קטן מילת עבדיו מעכבת דגדול אסור להאכילו אך התורה גילתה להדיא עבד איש ולא עבד קטן אם כן מותר להאכילו ומותר בעשיית הפסח כ"נ פשוט ולפי זה חרש ושוטה שהם בכלל איש עיין במשנה י"א פ"א דתרומות דחו"ש לא נתמעט מתי' איש ע"ש ברע"ב אם כן אם יש להם עבדים ערלים אסור להאכילם בידים כמו כל איסור שאסור להאכילם לחו"ש כנלע"ד פשוט. ואביא לך עוד ראיות דלדעת ר"ת דגם ערלת עצמו א"מ באונס עיין לעיל אם כן יהי' קטן ערל מותר לאכול בתרומה וקדשים דאינו מצווה למול עצמו כמו מי שמתו אחיו דאינו מצווה על המילה ומותר לאכול ה"נ קטן ובאמת בגמ' מבואר להדיא דע"כ לא קמיבעי בש"ס קטן ערל מהו לסוכו היינו קודם שמונת ימים דה"ל ערלה של"ב אבל לאחר שמונת ימים ודאי אסור להאכילו כמו כל איסורי תורה עמ"ל ה' מ"א אע"כ הקטן לכל עניני תורה הוא כגדול לענין שאחר אסור להאכילו רק הוא בעצמו כיון דהוא קטן ל"ש אצלו אזהרת התורה אם כן ה"נ אי לאו קרא ודאי הי' אסור להאכילו וגם אם הי' עושה היה פסול כמו גדול ואם הי' נתגדל קודם פ"ש והי' לו עבדים הי' נתחייב בפ"ש אבל עתה שהתורה פטרה אותו להדי' ה"ל כמו כל קטן דאם עשה פ"ר א"צ לעשות פ"ש כיון דנתגדל בינתיים עיין ר"מ וכמש"ל מצות אכילת הפסח. ואם נאמר שה לב"א לאו דאורייתא ודאי ניחא דאי לאו קרא הי' נמנה מן התורה ואם הו"ל עבדים ערלים לא היה נמנה כגדול וגילתה התורה דאין מעכב אצלו אבל אם נאמר שה לב"א דאורייתא אם כן מן התורה אין נמנה קטן על פסח כלל. אך באמת כ' תוס' פסחים פ"ח דמותר להאכיל לקטן וגם הר"נ נדרים כ' דל"ש אצלו שלא למנויו והבאתי דבריהם לעיל אם כן אי לאו קרא אם הי' לו עבדים ערלים ל"ש ס' התוס' והר"ן בודאי לא הי' רשאי לאכול אבל עתה רשאי לאכול וא"צ לכפול ע"ל. ולפמ"ש חו"ש דלא נתמעט מאיש אם כן אם יש לו ערלים הן בנים הן עבדים כי בהם שייך בנים ג"כ רק בקטן ל"ש בנים דקטן אינו מוליד אסור להאכילם בפסח דמילת זכרים ועבדים מעכבת כיון דאין לנו מיעוט ע"ז אם כן אסור לגדול להאכילם אעפ"י שאינם מוזהרים על מילת זכרים ועבדים מכל מקום באמת מוזהרים הם רק דל"ש אזהרה אבל אסור להאכילם כמ"ש והד' אמיתים ב"ה: