מנחת חינוך · סימן י״ז, י׳

והנה פסקי הלכות בעצמם סותרים זא"ז דבאמת ה' כרבנן נגד רשב"א יחיד ורבי' ה' כרבים ורבנן דרשו עבד איש להא דשמואל דא"צ ג"ש ובאמת ה' כרב ור"י בגיטין דצריך ג"ש וער"מ ה' עבדים פ"ח פסק ג"כ דצריך ג"ש ועפי"ד מהא"ב ופ"ח מה' מלכים לענין יפ"ת וערא"ש ויו"ד ה' עבדים אם כן סתרי אהדדי. והנלע"ד דהר"מ סובר כהמכילת' והירושלמי דעבד איש להוצי' קטן כמו שפסק כאן או כדעת הירושלמי דאף דצריך ג"ש א"מ מלעשות הפסח ע"כ אף דפסק כרבנן מכל מקום א"צ לפסוק כשמואל כמו הירושלמי או המכילתא והר"מ פוסק כהמכילת' אם כן אין מוכח כשמואל דהפסוק צריך לזה. אך לכאורה ק' איך דוחה ש"ס שלנו מפני המכילת' ונראה דהי' קשה לר"מ ק' התוס' דריב"ל בעצמו ס"ל כרבנן דא"י למולו בע"כ ומכל מקום סובר דצריך ג"ש ולא ניחא ליה בתי' התוס' דהיא רק דרבנן ע"כ ס"ל דבאמת רבא הוא דס"ל הכי דלרבנן הפסוק דריש לדין דשמואל אבל ריב"ל סובר דהקרא הוא למעוטי עבד קטן כהמכילתא או כהירושלמי והר"מ סובר כהמכילת' ודין דירושלמי לא הביא ויבואר ב"ה בסמוך וכיון דריב"ל בגמרא ודאי סובר כדרשא דמכילתא או כהירושלמי ע"כ אין הלכה כרבא אף אם נאמר הלכה כבתראי מאביי ורבא והם ג"כ בכלל עיין מצוה הקודמת עוררנו בזה מכל מקו' אין כח לבתראי לחלוק על הברייתא דמכילתא ועל הירושלמי ובפרט גם בש"ס דילן דודאי הלכה כרבנן וגם הלכה כרב ור"י נגד שמואל ע"כ האי קרא לאיזה דרשה או כהמכילתא או כהירושלמי ע"כ פסק הר"מ כרבנן וכרב ור"י והדרשה מוקי כמו שמבואר במכילתא.