מנחת חינוך · סימן י״ז, ה׳

הכלל הי' ראוי למול ביום השמיני שעה א' אף אם חלה אח"כ כמה שנים מעכבת מלעשות הפסח ומלאכול רק אם ל"י בשום זמן לשעה הראוי כגון שחלה קודם ח' ימים ונמשך אז בודאי אין מעכב לא האכילה ולא העשי' ותדע עוד כמו דלדעת ר"ת שסובר דערלת עצמו באונס ג"כ אינה מעכב לענין פסח ותרומה וקדשים אין סבר' כלל לומר אם הכהן לא מל בזמנו או אפילו בגדלותו ואח"ז חלה שא"י למול יהי' רשאי לאכול בתו"ק אע"כ דוק' במתו אחיו דל"ה ראוי למול מעולם אבל אם הי' איזה זמן ראוי להמול ודאי אסור אח"כ בתו"ק ה"נ לשיטת רה"פ שחולקי' על ר"ת בערלת עצמו על כל פנים במילת זכריו ועבדיו כ"ע מודים דבאונס א"מ כמבואר להדי' בש"ס שהבאנו ג"כ הדין כן דדוק' אם הי' האונס ולא הגיע זמן המילה אבל אם שעה אחת היה ראוי למול ואח"ז הוא אונס שא"ר למול בודאי מעכבת. היוצא לנו לדינ' נ"ל בעזה"י ברור לענין מילת זכרי' ועבדים אם א"ר למול הן מחמת גופם או מחמת הזמן שהוא לילה או שיו"ט בכ"ע שא"ר למול לא קרינן בהו המול וכו' ומלתה ואינה מעכבת את הבעלים הן לעשיית הפסח והן לאכילה רק אם לא יצאו לזמן הראוי למול בשום פעם אבל אם פ"א יצאו לשעה הראוי למול ואח"כ א"י להמול בין אם יש ריעותא בגופם או מחמת הזמן בכ"ע מעכבים את הבעלים בין מהעשי' ובין מהאכילה ע"כ אם ראויים למול לאחר עשי' שעוד יום כיון דראויים למול מעכבת את האכילה אבל אם לא הבריאו אלא בליל ט"ו מכל מקום א"ר עתה מחמת ליל' או מחמת יום טוב מותרים לאכול כיון דא"ר מ"ל מחמת גופם או זמן בכ"ע לא קרינן בהו המול ומלתה ובאם הי' ראוי פ"א אף שעתה א"ר מכל מקום מעכבת עי' בסוגי' וד' נכונים אמתים. ועתו"ס שם ביבמות דבמדבר עשו ישראל פסחים דמילת זכרים ל"ה מעכבת כיון דל"ה יכולים למול כמבואר התם דלא נשבה להם רוח צפונית רק דלא עשאו כתיקונו ע"ש ובמהרש"א.