מנחת חינוך · סימן י״ז, ד׳

וכשם שמילת עצמו מעכבו מן הפסח כך מילת זכריו ועבדיו מעכבתו מן העשיי' ומן האכיל' כמבואר בתורה המול וכו' ואז יקרב לעשותו וכן ומלתה אז יאכל וכו' ע' יבמות שם דילפינן דמילת הן זכריו הן עבדיו מעכבים מן העשי' ומן האכילה ואם שחט הפסח והי' לו ערלים פסול ול"י עיין ר"מ פ"ט ה"ה ומילת זכריו ועבדיו דמעכבים כ"ע מודים דאם א"י למולו אינו מעכב כמבואר להדיה בש"ס דמשכחת לה זכרים שלא עכבו העשי' ויעכבו האכיל' דאי נולדו אחר העשיה בלאו הכי אינה מעכבת דערל' שלא בזמנה א"מ אלא כגון שחלצתו חמה בין עשי' לאכילה דהיינו דכלו לי' זיי"ן מעל"ע או דכאיב לי' עינא ונתפח ויש עוד הרבה אוקימתות והר"מ פ"ט הביא קצת אוקימתות על כל פנים מבואר להדי' דאם א"ר למול א"מ העשי' וגם האכיל' והטעם מבואר שם בגמ' דכתיב המול לו והאי לאו בר מהילא דלא כתיב כאן ערל רק דצריך למולו וכ"ה דלאו בר מהילא א"מ ועמש"ל דהא דא"מ אם א"י למול דוק' אם לא יצא לזמן שהוא ראוי כגון דחלה תוך ח' ימים או שהיו אביו ואמו חבושין קודם שהיה לו ח' ימים אבל אם הי' לו שעה אחת שהי' ראוי למול אף דאח"כ חלה או איזה סיבה שא"י למול בודאי מעכב וה"ר כמו דמעכב אכילת הפסח אף דלילה וגם יום טוב ודאי אין זמן מילה וגם אם חל ע"פ בשבת לא מצינו שיהא חילוק שלא יעכבו מילת זכריו ועבדיו כיון דבשבת א"ר למול ולחלק בין אם א"ר למול מחמת חולה א"מ אבל מחמת הזמן שא"ר יהי' מעכב ע"כ מעכב בלילה זה אין סבר' ומה"ת לחלק כיון דלשון התורה המול לו אם כן כ"מ דא"ר למול מן התורה שיעכב אע"כ דוק' בלא הגיע הזמן בשום פעם אם כן אין עליו אשם ע"כ לא מנעתו התורה וא"מ אבל אם הי' ראוי פ"א ועבר ולא מל אותו ודאי מעכב תמיד אף שבשעת עשי' ואכיל' א"ר וכל האוקימתות בש"ס היינו שלא הי' ראוי בשום פעם א"מ ומה דמבואר דשלמו לי' זיי"ן ימים בין העשיה לאכילה או כגון דנתפח היינו בעוד יום דראוי עתה למול קודם הערב אבל אם א"ר למול אלא בליל' כגון ששלמו לו בלילה ז' ימים וכדומה מהאוקימתות המבוארים רשאי לאכול ג"כ כמו דבשעת עשי' הי' רשאי לעשות דלא הי' ראוי למול שלא הי' בריא וכיו"ב ה"ה עתה בלילה א"ר למול מחמת לילה או יום טוב אם כן ל"י לשעה הראוי למול אם כן א"מ ואין חילוק אם הזמן גמרא או א"ר בעצמו וה"ה לענין העשי'.