מנחת חינוך · סימן י״ז, ג׳

ואינו מבואר זמן הלאו נראה דנוהג תמיד הן בע"פ והן לאחר שנותר איסור הזה לא פקע רק בנא ומבושל מבואר להדי' בר"מ מהש"ס דאינו חייב רק בליל ט"ו אבל לאוין אחרים שאינו מבואר נוהג תמיד וז"פ. ונרא' דה"ה אם אכל ערל מהפסח קודם זריקת דמים ג"כ חייב עיין ר"מ פי"א מה' מעה"ק דאין לנו שום מיעוט שלא יהי' חייב קודם זריקת דמים וחייב משום שני לאוין ובזה י"ל ק' התו' שם בחגיגה לר"ע ל"ל ערל גבי פסח תפ"ל הא מרבה ערל כטמא ע"ש וביבמות ולפמ"ש ל"ק דזו הל' רווחת בכ"מ דדבר שיש לו מתירים כגון זריקת הדם אינו חייב עד שיקרבו מתירין אם כן אם מחמת הריבוי דערל כטמא א"ח קודם זריקה אבל כיון דכתבה התורה לאו בפ"ע אם כן חייב משום ערלה אף קודם זריקה וה"ה לכל הקדשים דילפינן מפסח וע"ש במעילה דטומאה ילפינן מקרא א"ח קודם זריקה ע"ש אבל על ערל' חייב. וע"ש בר"מ הפסה"מ כ' דחייב אפילו אם אכל איסורין בטומא' וכן פסח שלא נצלה וכו' והיא מהש"ס דזבחים ופשוט לענין ערלה נמי ושם היתה הסבר' דלא לחייב כיון דאינו ניתר לטהורי' כמו קודם זריקה ומכל מקום חייב אבל כאן דאפילו קודם זריקה חייב מכ"ש דחייב על הדברי' הללו וע' מנחות כ"ה ופשוט לענ"ד. עוד מבואר בר"מ שם דעל קדשי עכו"ם אינו חייב משום פיגול ונותר וטמא ועיין כסף משנה נתן טעם למה פסק כר"מ בזבחי' מ"ה וע"ש בש"ס דילפינן דבקדשים כתיב מקדשי בני ישראל. והנה הא דערל אסור לאכול כל הקדשים אינו לאו בפ"ע רק נכלל באזהרה זו דפסח עיין ר"מ פ"י ממעה"ק ועפי"ט מה' סנהדרין ובסוגי' דהערל אם כן מיושב נמי ק' התו' דאי לא כתיב כל ערל רק דמרבינן כטמא לא הי' חייב על קדשי עכו"ם ומלאו זה חייב על קדשי עכו"ם ג"כ דלא מצינו שיאמר תנא דלא מחייב וא"כ אפשר ר"ע סובר ג"כ כר"ש על טומאה א"ח בקדשי עכו"ם ע"כ צריך קרא לערל בפ"ע לקדשי' וחייבים על קדשי עכו"ם ג"כ. וכמו דאינו ראוי לאכילה כן נמי אינו עושה פסח ואם עשה ל"י דהכלל בפסח שצריך שיהי' ראוי לאכילה בלא חסרון מעשה ע' פ' תמיד נשחט בסוגי' שם לענין ערלה ופשוט.