והנה צל"ע בד"ז אם מעוכב ג"ש כגון הפקירו או ח"ע וחב"ח דהו"ל מעוכבים ג"ש ולהירושלמי אין מילתו מעכב את האדון אך הר"מ כאן מביא דעבד איש למעוטי עבד קטן כהמכילתא ודין מעוכב ג"ש ל"ה כאן וגם בה' מילה לא הביאו ובאמת צ"ע במעוכב ג"ש אי מוטל על הרב למולו ובגיטין מ"ב ע"ב איבעיא מעוכב ג"ש יש קנס לרבו דכתיב יתן לאדונו והאי לאו אדונו הוא א"ד כיון דמעוכב ג"ש ה"ל אדון ולא אפשיטא עיין ר"מ פ"ד מה"ח ומזיק ואח"ז מיבעי' המעוכב ג"ש אי אוכל בתרומה קנין כספו א"ר והאי לאו קנין כספו הוא א"ד כיון דמחוסר ג"ש ה"ל קנין כספו וג"כ לא אפשיטא עיין ר"מ פ"ט מה' תרומות ובתוס' שם דעתם דבהפקירו אוכל בתרומה והאי בעיא היא בח"ע וחב"ח ועי' מהרש"א ולקמן בחיבורינו ויש לפלפל ואין כאן מקומו. ודעת הר"מ שם דמעוכב ג"ש בכל אופן על כל פנים נהי דלא דרשינן עבד איש כהירו' על כל פנים כתי' בפ' מ"כ אם כן בש"ס הוא ספק אם הו"ל מ"כ אם כן מילת עבדיו שהם מעוכבים ג"ש מעכבים אותו מס' מפסח וגם גבי מילה כ' המול וכו' ומקנת כספך ג"כ ספק אם הו"ל מקנת כסף וחייב למולו א"ד כיון שאין לו רשות בו לא הוי מקנת כספו ולא ראיתי להר"מ שיביא דינים אלו. וגם צ"ע בש"ס למה מבעי' על תרומה והוא בפרשת אמור ולא מבעי' לענין מילה ולענין פסח ולהסתפק בזה אם נקראים מקנת כספו א"ל. ונ"מ אי מחויב למולו ואם מעכבו מלעשות הפסח על כל פנים י"ל לשיטת הר"מ ודאי מספק חייב למולו וגם מעכב אותו מפסח ולהתוס' דאוכל בתרומה הוא חייב למולו בודאי ומעכב אותו בודאי מפסח אך ח"ע וחב"ח גם לתוס' הוי ספק ונ"מ אם עבר ועשה בראשון שהי' לו עבדים מעוכבים ג"ש אם נאמר שבודאי מעכבים אם כן צריך לעשות פ"ש אבל אם נאמר כהר"מ שהוא ספק ומספק א"צ לעשות פ"ש עיין ר"מ פ"ב לענין יבלת ויש אריכות גדול אם מס' צריך לעשות פ"ש עלח"מ ובאחרונים ול"מ מי שיתעורר בדין מעוכב ג"ש בפסח ומילה ואין הזמן מסכים לברר ויבואר אי"ה במק"א. ואם הוליד מח"ש חב"ח והח"ש היה שלו אם כן הולד ח"ע שלו וחצי חלק ב"ח הוי בנו עאה"ע ובח"ז כ"פ שזה הח"ע וחב"ח הוא קטן דאז ל"ש ביטול פ"ו ואין כופין את רבו אם כן האדון מעוכב מלעשות הפסח הן מצד חב"ח שהוא בנו והוי מילת זכריו והן מצד חלק העבדות שמוטל עליו למולו אך אם הוא גדול אם כן מצד חלק הבן אינו מעוכב עיין ר"מ כאן דדוקא בניו הקטנים מעכבים וגם מצד חלק עבדות כיון דכופין את רבו הו"ל מעוכב ג"ש ותלוי במש"ל דהוי ספק עיין וא"צ להאריך.
מנחת חינוך · סימן י״ז, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
