מנחת חינוך · סימן קס״ח, ב׳

ומביאה הקרבנות אחר ימי מלאות היינו יום מ"א לזכר ופ"א לנקבה ואם הביאה קודם לזה לא יצאה והראב"ד ג"כ מודה לזה לא כהכסף משנה וכבר תמה עליו בעל לח"מ. ואם לא הביאה בימי' הללו תביא לאח"ז וכל עוד שאינה מביאה ה"ז מח"כ לכל הדיני' שנוהג במח"כ. ואם חייבת קרבן על ולד שהיא לאחר מלאת ועתה היא תוך מלאת לולד דעת הר"מ דאינה מביאה אפילו על ולד הראשון כ"ז שהיא תוך מלאת לולד ואם הביאה לא יצאה י"ח והראב"ד השיג ע"ז דהא טמא משלח קרבנותיו ולמה לא תשלח על קרבן שהיא חייבת מכבר אפילו קרבן יולדת עכ"מ ולח"מ. ולענ"ד אם קושי' על הר"מ יש כאן אבל תימה גדולה שכ' הראב"ד אין כאן דד"ז דטמא משלח קרבנותיו עיין ר"מ פ"ב מהב"מ ומבואר שם דמצורע אינו משלח קרבנותיו אח"ז כ' דטמא שרץ משלח קרבנותיו כו' חוץ מפסח כו' אבל טמא מת אינו משלח קרבנותיו כו' עד שיטהר ובכ"מ שם כ' דיצא להר"מ דינים אלו דמבואר בש"ס דערל וטמא משלחין קרבנותיהם ומ"ש בטמא מת אינו משלח יצא לו מזבחים כ"ב דרשב"ל סובר כן ופליג אזקני דרום ע"ש. ולדידי דברים הללו תמוהין מאד דשם בסוגי' מיירי לענין פסח ופסח אין ענין לשאר קרבנות כמו טמא שרץ לדעת הר"מ דאינו מקריב פסח מכל מקום שאר קרבנו' משלח אם כן ה"ה ט"מ ע"ש ותראה שד' הכסף משנה תמוהים. ולענ"ד יצא להר"מ זה מסוגי' דמ"ק דט"ו ע"ב דתניא ואחר טהרתו כו' אחר פרישתו מן המת ז' ימים יספרו אלו ז' ימי ספורו כו' וע"ש ברש"י שכ' אלמא לא יוכל להקריב קרבנו עד שנטהר מטומאת מת וה"ה מצרעתו וע"ש בתוס' מה שהקשו על רש"י על כל פנים צ"ל לדעת רש"י הא דערל וטמא משלחין קרבנותיהם מיירי בטמא שרץ ובטמא מת דגזירת הכתוב דאינו משלח וע"ש עוד בתוס' שמביאין בשם תוס' דטמא משלח בטמא שרץ ולא בטמא מגופו ע"ש היטב אם כן אפשר שדעת הר"מ כרש"י ע"כ סובר דטמא מת אינו משלח קרבנותיו וגם סובר כדעת תוס' דטומאה שבגופו אינו משלח אם כן כל הטמאים מגופם כגון יולדות בתוך מלאת דא"ר לב"מ אינה משלחה קרבנותי' ע"כ דעת הר"מ כאן דאינה יוצא' אם תקריב תוך מלאת ואה"נ דחטאת ואשם ג"כ אינו מקריב אם כן אין כאן תימה. אך קושיא על הר"מ יש כאן למה כ' כאן ד"ז הו"ל לכתוב לעיל בהב"מ לענין שאר קרבנות וגם שכ' שם מצורע אינו משלח משמע טה"ג משלח חוץ ממצורע ע' תוס' ומ"ש לעיל דהר"מ שמחלק דט"מ אינו משלח מסוגיא זו דמ"ק נ"ל הדברים ברורים ודברי הכסף משנה תמוהים ועיין בכמה דבורי התוס' בענין זה במקומות הנרשמי' ועיין בס' ט"א במגלה בסוגי' דאין בין זב כו' מה שהקשה על רש"י נדה ובעזה"י ד"ז דטמא משלח קרבנותיו יבואר באריכות במק"א. ואם ילדה ולד ותוך מלאת הפילה עוד ולד ותוך מלאת השני הפילה ג"כ ולד ואח"ז ג"כ כ"פ כ"ז שהי' תוך מלאת אפילו הולד השלישי הוא אחר מלאת הראשון רק הוא תוך מלאת השני הכלל כל הולדות שתפיל תוך מלאת שלא יצאה לשעה הראוי לקרבן מביא פ"א הקרבנות על כל הולדות אך אם ילדה אחר מלאת ולא הביאה עדיין קרבן על הולד הראשון צריך שתביא קרבן על כל לידה ולידה שהי' לאחר מלאת כיון שהי' שעה הראוי לקרבן ואפילו הפילה בליל מ"א או בליל פ"א אף על פי דלילה מח"ז מכל מקום לענין זה ה"ל לאחר מלאת ומביאה קרבן על הולד השני ג"כ וכ"ז מבואר בש"ס ור"מ כאן. ומכל מקום אפילו הי' עליה כמה לידות שהיה כ"א לאחר מלאת שהיתה חייבת כמה קרבנות מכל מקום אם מביאה קרבן א' מותרת לאכול בקדשים דקרבן א' עולה לכמה לידות כמו מקוה שמטהר בפ"א כמה טומאות אך שאר קרבנות עליה חובה דצריכה להביא אף על פי שאינה מעכבתה מאכילת קדשים ומביאת מקדש מכל מקום חוב עליה להביא ודעת הראב"ד דהלכה כרשב"ג דאין השאר עליה חובה ועיין כסף משנה מ"ש בזה ועלח"מ וע' תוס' ב"ב דקס"ו. ואם היה עליה ס' לידה מביאה קרבנות מספק ועל העולה מתנה אם חייבת עולה לה לחובתה ואם היא פטורה היא עולת נדבה ועל החטאת א"י להתנות שאין חטאת בא נדבה וילפינן בנזיר דמביאה חטאת העוף על הספק כדי להכשירה בקדשים ואין החטאת נאכל דהוי ס' חולין בעזרה וגם ספק מליקה אך מביאה כדי להכשירה בקדשים ואם היה עליה חמשה ס' לידות וכ"א הי' לאחר מלאת מביאה רק קרבן א' כי קרבן א' מכשירה בקדשים אפילו על כמה לידות כמו מקוה והשאר שצריכה להביא משום ס' מצוה אינה מביאה משום ס' חולין בעזרה אך בחמשה לידות וודאות דבכולם חייבת בקרבן ע"כ א' מכשירה בקדשים והשאר עלי' חובה לשיטת הר"מ ורוב הראשונים ותוכל להביא שהם קרבנות ודאי ונאכלים: