מנחת חינוך · סימן קס״ג, ד׳

ומבואר בר"ם כאן ז"ל בהכ"א אבל האוכל ברי' טמאה כו' ה"ז לוקה כו' ואפילו ברי' ונשתנית צורתה הואיל ואכלה כולה לוקה ונראה מלשון הר"מ דקאי דוקא על שאכלו כולו היינו בתורת ברי' חייב בסרוחה אבל באוכל כזית ואינו ברי' א"ח בסרוחה וכ"נ כאן מלשון הרהמ"ח וראיתי בהה"מ שכתב דהא דכ' הר"מ נסרחה היינו בראוי לאכול לאדם עדיין דאי בשנפסדה מאכילת אדם כבר ביאר רבינו פי"ד שמי שאכל מאכל איסור אחר שנפסד מאכילת אדם ה"ז פטור עכ"ל בשינוי לשון קצת וא"י כוונתו אי דראוי למאכל אדם למה כתב ד"ז אצל ברי' אפילו בלא ברי' רק כזית ג"כ הדין כן דראוי למאכל אדם חייב ולומר דכוונת הר"מ דודאי בכזית חייב אך בברי' כיון שנפסדה ונשתנית צורתה הו"א דאינו ברי' קמ"ל דחייב מן התורה לומר ד"ז כיון שהי' שלם חייב משום ברי' בכ"ע. ולולא דברי הרב המגיד הייתי אומר דכוונת הר"מ דמיירי בסרוחה שא"ר למאכ"א דא"ח בכל איסורין דאין לוקין שלכד"א עפי"ד ע"כ באינו ברי' דצריך כזית הוי ככל איסורין שבתורה דא"ח שלכד"א רק בברי' דמחייב על כ"ש. וידוע דעת רש"ל ומהריב"ל עמ"ל ה' שבועות דלר"ש דס"ל כ"ש למכות חייב אף שלכד"א ג"כ אם כן בברי' כיון שמחייב על כ"ש חייב ג"כ על שלכד"א וג"כ בנפסדה (אף שי"ל שגרע נפסדה משלכד"א עיין באחרונים) דהר"מ פוטר פי"ד מטעם דהוי שלכד"א אך הכא מחייב כיון דחייב בכ"ש חייב בנפסדה ובכל שלכד"א. ול"ק דבפסחים בסוגיא דשלכד"א אמרינן הכל מודים בכה"כ דחייב אף שלכד"א ול"א הכסף משנה בברי' ז"א דרוצה להשמיענו האיסורין שאסורין בכזית ומכל מקום חלוק משאר איסורים וחייב שלכד"א אבל איסורים שחייבים עליהם בכ"ש אינו חידוש וא"צ להוצי' מן הכלל וכתבתי מזה בחיבורי כ"פ. אם כן ד"ז דוקא בברי' אבל באינו ברי' דצריך כזית א"ח שלכד"א ומכ"ש בנפסדה ממאכ"א אך בטלה דעתי נגד דעת הה"מ. אך ק"ל לדעת הר"ם כיון דלדעתו קאי כל לאו על מין אחר כידוע וכמ"ש הרב המחבר ובקצת לאוין לא נאמרו בהם לשון אכילה אם כן בשרצים שהלאו בהם לא נאמר לשון אכילה נהי דהשיעור בכזית כמו בב"ח וכה"כ דהל"מ הוא אך ה"ל להר"מ לבאר שלוקין על אלו מינים על שלכד"א כמו בב"ח וכה"כ כיון דלא כתיב בהו לשון אכילה וגם על הגמ' דפסחים קשה למה לא הוציאו מיני שרצים אלו ג"כ מן הכלל ולחייב עליהם שלכד"א. ועיין פרי חדש סי' ק"ג דעתו דברי' הסרוחה ופגומה בעצמה כיון דהתורה אסרתה מה תוסיף תת כח שנפסדה עוד ע"כ חייב בכ"ע וכ' דזה כוונת הר"מ דחייב בנפסדה היינו באותן בריות הפגומים וסרוחים ע"ש ודוחק הוא. וגם ק' קושיות שהקשיתי לעיל למה כ' הר"מ באכל הברי' בכזית ממנו ג"כ הדין ומ"ש לעיל נראה נכון. וראיתי להפמ"ג יו"ד שער התערובות העיר קצת במ"ש ואיני יכול לעמוד ע"ד. ולשי' תוספות וראשונים דעל נמלה לוקה חמש מאלו הלאוין הכפולין וקצת לאוין דלא נאמר בהם לשון אכילה ולשיטת תוס' אינו חייב על כזית מחמת אלו הלאוין רק באוכל כל הברי' אם כן הדין כך אם אכל כזית ולא ברי' דאין לוקין רק מחמת הנהו לאוין דכתיב בהו אכילה בודאי א"ח שלא כדרך אכילה ומכל שכן בנפסדה ממאכ"א כמו כל איסורים שבתורה אך באכל הברי' כולה אפילו כ"ש דחייב משום כל הלאוין חייב משום לאוין דאכילה ג"כ ע"ש בתוס' חולין לוקין על כולם אף בנפסד והוא שלכד"א כיון דחייב בכ"ש והוא כסברת רש"ל ומהריב"ל אף דכתיב אכילה מכל מקום כיון דגזרת הכתוב דחייב בכ"ש חייב ג"כ אף שלכד"א ולא הוציאו בפסחים ברי' מן הכלל כיון דהוי בכ"ש כמ"ש ובכזית באמת א"ח על שלכד"א בכהת"כ ולדעת הר"מ בברי' בכ"ע חייב על שלכד"א כמ"ש אך בכזית באותם המינים שהלאו כתוב בלשון אכילה א"ח שלכד"א אך באותם המינים שנלמד הלאו ואינו כתיב לשון אכילה ה"ל לחייב אף שלכד"א אך הר"מ לא ביאר וגם קשה מפסחים כמש"ל וכ"ז צ"ע. (ולדעת רש"י דאף לאוין דלא כתיב בהו אכילה מכל מקום חייב על כזית וסובר ג"כ דנמלה לוקה ה' מחמת הלאוין הנכפלים. הדין כך אם אכל כל הברי' לוקין ה' ואף שלכד"א כמ"ש כיון שהי' בכ"ש ואם אכל כזית שלכד"א אף דהתרו בו מכל הלאוין מכל מקום א"ח מלקות רק מהלאוין דלא כתיב בהו אכילה אבל מהלאוין דכתיב בהו אין לוקין דעל שלכד"א אין לוקין במידי דכתיב אכילה וק"ל):