מנחת חינוך · סימן קס״ג, ג׳

ונראה דתולעים אלו שכתבנו דאסורים משום אמ"ה היינו דוקא כשהתולעים חיים כיון דמאמ"ה קאתיין ול"ש בהם שחיטה הם אמ"ה אבל אם מתו אסורין לישראל משום נבלה כמו בהמה דלא נשחטה ומתה חייבים משום נבלה וגם כן מותרים לב"נ דבע"ח שמת מותר לב"נ ול"א דהנהו תולעים הו"ל כמו שנחתכו בחיי הבהמה ואמ"ה שנחתכה אף על פי שאין בה חיות חייב תמיד משום אמ"ה. ז"א כיון דיש להם חיות בפ"ע הו"ל כמו שליל דאם לא הי' השליל ניתר בשחיטת אמו כגון בנתנבלה אמו דחייב משום אמ"ה מכל מקום אם מת השליל חייב משום נבלה ולא משום אמ"ה ומותר לב"נ ה"נ זה דינו כשליל רק דהתורה לא התירה אותם כאן בשחיטת האם כמו בע"ח דשחיטה ל"ש בהם ובמיתתם חייבין משום נבלה ומותרים לב"נ ה"נ אסורי' לישראל משום נבלה ולב"נ מותרי' כנ"ב. וכ"נ מפירש"י חולין ס"ג ע"ב ד"ה בשחיטה משתריא ע"ש אם כן במתו צריך להתרות בו משום נבלה כנ"פ. ובאלו השרצים שפי' מחיים אם חייב עליהם משום שרץ אפשר דאין אחע"א דאמ"ה וזה ל"ש כאן לפ"ד לומר לאו לאברים עומדת וגם אם מתו אחר שפי' אם באים כא' איסור נבלה ואיסור שרץ כ"ז שייכים לדיני אחע"א המבוארים בפ' גה"נ ע"ש. אך כ"ז שכתבתי דחייבים על תולעים אלו משום אמ"ה אף שכן מבואר באחרונים שהבאתי לבי מהסס בה דנראה מד' הר"ם דמבי' בפ"ז דמיירי בשרצים נראה דחייב משום שרצים ובראשונים אינו מבואר בדינים אלו דין אבר מן החי וצ"ע בזה. ושיעור אכילה משרצים אלו מבואר בר"מ ובדברי הרב המחבר אם אכל מברי' גדולה כזית חייב אף דלא אכל כולה אך אם אכל ברי' שלמה אפילו כ"ש חייב מלקות בין חי' בין מתה ודוקא אם לא חסר כלל ואם חסר אם בדבר שאינו יכול לחיות בודאי אינו ברי' וצריך כזית אך אם חסר רגל או כדומה דבר שיכול לחיות בל"ז הוא אבעיא בש"ס ופוסק הר"ם דאין לוקין מספק וצריך כזית והטעם דבריה בכ"ש ערש"י שבועות דהוא חשוב ע"ש בדכ"א ובתוס' חולין צ"ו כ' הטעם כיון דאמר רחמנא לא תאכל שרץ משמע אפילו כ"ש וה"ל כאילו פירשה התורה בין קטן בין גדול ובלבד שיהי' שלם. והנה דעת רש"י ותוס' דאכל פוטית' לוקה ד' אכל נמלה לוקה ה' כיון דיש הרבה לאוין והרהמ"ח מביא זה במצוה הסמוכה אם כן באוכל ברי' אפילו כ"ש עובר וגם אי נתרסק עובר בכזית. אך תוס' שם בחולין ע"ב ותוס' מכות דט"ז כתבו דאותם לאוין דלא כתיב בהו אכילה בשרצים כגון אל תשקצו אין לוקה על כזית על אלו הלאוין רק באוכל כל הברי' ועל הלאוין דכתיב לשון אכילה לוקין על כזית ג"כ אף בלא ברי' אך באותם דלא כתיב אכילה לא מהני כזית רק ברי' שלמה והתוס' לשיטתם דהטעם כיון דכתי' שרץ משמע שלם אך היכי דכתיבא אכילה משמע בכזית ג"כ אף דלא הוי שלם אבל היכי דלא כתיב צריך דוקא שלם בין קטן ובין גדול הרבה. אך לדעת רש"י כיון דחשוב אבל על כל פנים בכזית לוקה על כל הלאוין דאדרבא כיון דלא כתיב אכילה משמע אפילו פחות מכזית. אך באמת הרבה לאוין דלא כתיב אכילה ומכל מקום צריך כזית כמ"ש כ"פ דהו' הל"מ אם כן בכ"ע בכזית עובר על כל הלאוין רק בשלם עובר על כ"ש גם כן על כל הלאוין אף על אלו הלאוין דכתיב בהו אכילה כיון דהוא חשוב ולהר"מ דכל לאו על ענין אחר ויש לאוין שאין כתוב בהם אכילה מכל מקום כותב בכ"א כזית וברי' שלמה לוקין בכ"ש סובר כסברת רש"י לא כסברת התוס' דלסברת תוס' אינו חייב באלו בכזית ועיין בחולין ובס' ראש יוסף ואין כאן מקומו ודהתו"ס מכות וחולין דעל לאוין דלא כתיב בהו אכילה א"ח בכזית מובא ג"כ בכ"מ ועיין בלח"מ.