מנחת חינוך · סימן קס״ג, ב׳

ותולעים הנמצאים בדגים שבאו מחוץ הוי שרץ ודאי אך אותם תולעי' הגדלי' בדגים ומיני' קרבו מותרים כמו בפירות תלושין ואם פירשו אסורין. אך תולעי' הגדלי' מבהמה עצמה דעת הר"מ דאף הגדלים בבשר בהמה לאח"ש מכל מקום אסורי' דאין לך בבהמה בלא שחיטה והראב"ד השיג ע"ז דוק' התולעים הגדלים בחיי הבהמה דאין ניתרים בשחיטה כמבואר לקמן באיסוריהו קיימו אבל הגדלים בבשר לאח"מ דינם כמו בדגי' דשרי בלא פי'. ודעת הרהמ"ח אינו ברור היאך סבירא ליה ועיין בטיו"ד. וד"ז דתולעים שבבהמה אסורים אף בלא פירשו דלא הוי משום שרץ השורץ על הארץ מבואר בש"ס הטעם בהמה בשחיט' הוא דמשתריא והנהו כיון דלא משתרי בשחיטה באיסורייהו קיימי ופירש"י ואלו שגדלו בתוכה עד שלא נשחטה באו מאיסור אמ"ה ושחיטת הבהמה לא אהני לדידהו שהרי יש להם חיות בפ"ע ואע"ג דשליל מותר בשחיטת אמו מכל בבהמ' תאכלו נפ"ל כו' אבל הכא באיסורייהו קיימי ובתוס' הקשו ל"ל קרא ואת נבלתם תשקצו לרבות תולעים שבבהמה תפ"ל דאסורי מ"ד אשוחט ומצא בה דמות יונה כו' ותירצו דהא עדיפ' כיון דהי' מגוף הבהמה והי' נחשב כבשר ול"ד לחותך מן הטחול כו'. מכל הלין נשמע דתולעים אלו אסורין משום אמ"ה ולא משום שרץ השורץ כלל כיון דלא פי' ל"ה שרץ הארץ רק משום אמ"ה ומה דאמר רחמנ' ואת נבלתם תשקצו צ"ל דגלי קרא בהנהו דלא נפקע איסור אמ"ה מחמת שחיטת האם כמ"ש התו' וא"כ האוכל תולעי' הללו א"ע כלל משום לאו דשרץ רק משום אמ"ה ונ"מ כמ"ש כ"פ דצריך להתרות בו משום לאו זה ולד"ה אם התרו בו משום לאו אחר אינו כלום ה"נ צריך להתרות בו משום לאו דאמ"ה ואם התרו בו משום שרץ א"ח דלאו שרץ מיקרי כיון דלא פי' רק חייב משום אמ"ה. וכן נ"מ דשרצי' לא נצטוו עליה' ב"נ ואפילו על אמ"ה משרצי' אין ב"נ מצווה ע' בסנהדרין ור"מ וראב"ד פ"ט מה' מלכים ע"ש בכ"מ אבל בתולעים אלו שבבהמ' אסורים להושיט לב"נ דהוא מוזהר משום אמ"ה וכ"ה להדי' בפרי מגדים סי' פ"ד סקמ"ב דתולעים אלו אסורים לב"נ ואסור להושיט לו כמו כל אמ"ה וכ"ה בפ"ת להגאון מהר"ז מרגליות בסי' ל"ו ובקונטרס התשובות וע"ש בפרי מגדים כ' דתולעים אלו שריין בבן פקוע כיון דא"צ שחיטה כמו בדגים. הכלל דנראה דתולעים אלו כ"ז שלא פירשו דל"ש לאו דשורץ על הארץ הוא רק לאו דאמ"ה וכ"ה בפר"ח שם. והנה זה אינו אבר כמו שאר אברים דאין בתולעי' עצם רק הוא כמו כולי' ולשון אף דאין בה עצם חייבין משום אבר מן החי עיין ר"מ כאן פ"ה. האוכל ברי' שלמה מתולעים אלו אינו חייב על אבר מן החי רק אם יש בה כזית ע' חולין דף ק"ב ע"ב ועיין ר"מ פ"ה כאן אף על פי דהיא ברי' שלמה. והר"מ כתב כאן זה שאמרנו בפ"ז האוכל כזית כו' אבל האוכל מברי' טמאה אפילו כל שהוא כו' בין חיה ובין מתה. ונראה דעל כל הנזכרי' בפ"ז קאי. ולפי מ"ש למה יתחייב על תולעי' אלו שהם משום אמ"ה בפחות מכזית. אך באמת הר"מ בעצמו סובר בפ"ד דהאוכל עוף טהור חייב בכ"ש משום נבלה. והנה ד' הר"מ תמוהים ע"ש בכ"מ ולחם משנה ואין כאן מקומו. על כל פנים שייך לומר דחייב בכ"ש אך במתה פוסק דבעינן כזית וכאן פוסק אפילו מתה בכ"ש ועכצ"ל דהר"מ לא קאי אלא על שרצים אבל תולעים אלו לאו בכלל שרץ רק משום אמ"ה ודין אמ"ה יש לאלו תולעים לכל הדינים. והנה ל"ד מבהמה אלא מכ"ד הטעון שחיטה כגון עוף כיון דאסור משום אמ"ה אך מעוף מותרים לב"נ לדעת הר"מ פ"ט דסובר דאין ב"נ מוזהר על אמ"ה של עוף ואין כאן מקומו. ותולעים מבהמה טמאה דליכ' משום אמ"ה נראה דאסורים משום לאו דבהמה טמאה כיון דמאיסור טמאה קרבו ואסור ג"כ לבן נח דב"נ מוזהרים על טמאים גם כן משום אבר מן החי.