מנחת חינוך · סימן קס״ג, א׳

שלא כו'. עיין ר"מ פ"ב מהמ"א ובטיו"ד סי' פ"ד ואכתוב בקיצור. הנה דעת הר"מ והרב המחבר כהרב' גאוני' דפוסקי' כשמואל בספא"ט דקישו' שהתליע' באביה היינו אם התולעי' נבראו בפרי במחובר לקרקע ה"ל שרץ השורץ על הארץ ודעת הרבה בעלי תוס' דלא כשמואל רק דוקא תולעים שבעיקרי זתים ובעיקרי גפנים הוי שרץ ולא הגדלים במחובר לפרי ע' תוס' פא"ט ובתוס' פסחים קט"ו ע"ב ד"ה קפא ובקונטרס הגאון מהרי"ב הנדפס ברי"ף סוף חולין והתו' בפא"ט כתבו דאף לשמואל על כל פנים צריך שיהי' השרץ רוחש בתוך הפרי ה"ל כאלו רוחש בקרקע אבל אם לא הלך כלל בתוך הפרי שרי וכ"כ בשם רש"י אך הר"מ אינו מחלק וכן הרהמ"ח דאינו מביא זה וכ"כ הרב המגיד בדעת הר"מ וע' יו"ד סי' פ"ד. והתולעים הגדלים לאחר שנתלשו מן הקרקע אין איסור בדבר ומותר לאכול הפרי עם התולעת אך אם פי' על הארץ ה"ל שרץ ולוקין עליו ויש כמה מיני פי' כגון באויר או לגג הפרי עוד דיני' דהוא אבעי' בש"ס אם הוא בשורץ על הארץ והי' ספק ועי' כ"ז בר"מ ובטיו"ד ואחרונים והנה בתולעים הגדלים בתלוש כ' הרהמ"ח שיש באוכל שיקוץ לנפש קצת נראה דהיינו כיון דהוי נמאס עובר משום בל תשקצו ואח"כ באותה מצוה כ' בשרץ המים שוחה ושותה ואינו נמנע וכ' דמן הדומה אפילו בל תשקצו אין בהם והטעם מפני שמצאו להם היתר מפורש מהכתוב כו' נראה דעתו דאיסור בל תשקצו בדברים המאוסים אינו אלא מדרבנן עתב"ש בסי' י"ג באריכות ע"כ במקום שהתירה התורה מפורש אין כח ביד חכמינו זכרונם לברכה לאסור כמ"ש בט"ז יו"ד סי' קט"ז ובש"ך סי' פ"ד מביא ד' הרהמ"ח וכ' הטעם כיון דאין כוונתו אלא לשתות ובאמת הרהמ"ח כ' ט"א ולהש"ך הי' ג"כ בפירות מותר ובאמת הרהמ"ח אוסר בפירות ובר"מ כאן אינו מבואר זה כלל.