מנחת חינוך · סימן קס״א, א׳

להיות הנבילה כו'. עי' דינים אלו בר"מ פ"א וב' מה' שאה"ט וקיצור הדינים כ"ה. א' בהמה וחי' בין טהורים בין טמאין שמתו. וטהורי' דוקא שמתו ולא נשחטו כהלכתן וטמאין אפילו נשחטו כהלכתן נקראו נבילה ודוק' שמתו אבל כ"ז שהם מפרכסין לא נקראו נבילה רק באותן נבילות שהם מחיי' ונחשבין בר"מ פ"ב ניטל הירך וחלל שלה כו' ועוד שהם מטמאין אפילו בעודן מפרכסת. כזית בשר מנבלה מטמא אדם וכלים במגע כי הוא אה"ט ומטמא אדם וכלים וכ"ח באויר ונעשין ראשונים וכן מטמא אוכלין ומשקין והם ראשונים לטומאה ונגיעה כיצד הוא מבואר בר"מ פ"א מהט"מ ה"ג ובנגיעה אינו מטמא אלא האדם אבל הבגדים שהוא לבוש בהם בשעת נגיעה או נוגע בכלים ולא פי' מהנבילה אין נטמאו כי אינו מטמא בגדים בנגיעה והוה ליה ראשון וכלים אין מקבלין טומאה מראשון. ויש עוד טומאה בנבלה דמטמא במשא אף שלא נגע האדם בטומאה רק נשא כזית נבילה נטמא והוה ליה ראשון ומאיזה משא מבואר בר"מ פ"א מהט"מ דהוא שישא האדם הטומאה אפילו שלא נגע בו אפילו היה אבן בינו לבין הטומאה כו' שנשאה אחר והניחה למעלה מזה כו' ואחר כך כתב דהמסיט בכלל נושא כו' כיצד כיון שהניד את הטומאה כו' מבואר בדבריו דמשא אפילו לא הניד הטומאה כלל ולא זז הטומאה ממקומו כיון שנשא טמא אבל דעת ר"ש בכלים ובזבים דטומאת משא הוא בנשא הטומאה ממקום למקום שזז הטומאה אבל לא זז הטומאה אלא שנשא עליו או שבא חבירו והניח' עליו והוא לא זז הטומאה אינו טמא דל"ה נושא רק במסיט וערע"ב ותיו"ט בזבים ודברי הכסף משנה שם בר"מ פ"א ה"ו אינם מובנים לי. וחמורה טומאת משא מטומאת מגע דטומאת מגע אינו מטמא בבית הסתרים אם נגע שרץ או נבילה בבה"ס אינו מטמא אבל במשא אפילו בבה"ס מטמא ע"כ אם תחב לו חבירו שרץ בבית הבליעה אינו טמא דהוי בה"ס ונביל' מטמא משום משא ולדעת ר"ש אם לא זז ממקומו עד דנכנס לבני מעיים טהור אף בנבלה דל"ה משא ובנגיע' אינו מטמא בבה"ס. ועוד חמור כאן ט"מ מטומאת מגע דנוגע בנבלה ה"ל ראשון ואינו מטמא הבגדים שלבוש בהם בשעת מגעו אבל בנושא הנביל' מטמא בגדים שהוא לבוש בהם בשעת נשיאתו ול"ד בגדים שהוא לבוש בהן אלא כל כלי שהוא נוגע בה בשעת חיבורו לטומאה נעשה הכלי ראשון כאלו נגע בטומאה עצמה דכך גזירת הכתוב ורש"י כת' דוקא בגדים שהוא לבוש בהן ולא שאר כלים בחיבורים ותוס' דחו דבריו ועמ"ל כאן ובב"ב ד"ט ע"ב ודוקא בחיבורין אבל אם פי' ממטמאים אינו מטמא כלים כמו כל ראשון וכן אם בחיבורין נגע באוכלין ה"ל האוכלין ראשונים כאילו נגעו בטומאה עצמה ולאחר שפי' ונגע באוכלים ה"ל האוכלים שני ודוק' בגדים וכלים מתטמאין בחיבורין אבל אדם אחר אינו מתטמא בחיבורין וכן כ"ח ג"כ אינם מתטמאין בחיבורין והכל נלמד בת"כ ומבואר בר"מ ובמשניות. ודוקא בכלים שנוגע בהם האדם מיטמאין בחיבורין אבל אם עוד כלים אחרים נגעו באותן כלים אין מיטמאין רק אותן כלים שהאדם נוגע בהם טמאים ויבואר אי"ה לקמן במצוה זו וחביריו. ודוקא כלים אבל הבגדים שהוא לבוש בהם בשעת נשיאת הטומאה אפילו עשרה בגדים זעג"ז שאינם נוגעים בגוף רק הבגד התחתון מכל מקום כולם טמאים דכל הבגדים בטלים לגבי הגוף כ"ה ברא"ש פ"ה דזבים וכ"מ מר"מ ומלשונות הש"ס דכתבו דמטמאין בגדים משמע אפילו הרבה ואפילו אין נוגעים בגוף. וטומאת מגע כבר כתבנו דאינו מטמא אלא אדם מישראל דוק' ולא ב"נ ולא שום בע"ח וגם כלים אבל טומאת משא הוא דוקא באדם ישראל ולא בכלים כי הכלים אם נשא הטומאה עליהם בלי נגיעה אינו נטמא. וזה מבואר ג"כ בר"מ פ"א מהט"מ והוא מהמשנה פ"ה דזבים וספרא ותוספתא הכלל כל שאין בהם רוח חיים אינו מטמא במשא ובס' סדרי טהרה סי' ק"ץ סקצ"ג באמצע פיסקא המתחיל מזה כו' כת' הא דנמצא כתם ע"ד שאינו מקבל טומאה טהור אם הכלי הי' מונח על כלי אחר שמקבל טומאה טמאה כיון דהאחרון נטמא במשא וכן כ' קודם לזה ומביא ראיה מרש"י נדה נ"ד ותמהני עליו איך לא שת לבו דהר"מ והר"ש חולקים ע"ז וראייתם מספרא ומתוס' ומשנה דזבים ודברי רש"י אפשר ליישב על כל פנים ראוים ראשונים הנ"ל לסמוך עליהם בכתמים דרבנן. וצ"ע עליו דהעלים עין מהם. וראיתי בהגהות שלי מכבר הבאתי בשם הגאון מוהר"א ווילנא דעתו דגם הבגדים אינם טמאין בחיבורין רק הבגד הנוגע בגוף ולא שאר הבגדים דלא כהרא"ש ואין הספר א"ר ת"י כעת. וכמו שכזית בשר נבלה מטמא במגע ובמשא כך אמ"ה ומן הנבלה מטמאין במו"מ והוא שיש באבר בשר גידים ועצמות והאברים אין להם שיעור אפילו אבר כ"ש מטמא. מוח הרי הוא כבשר. דם הנבלה אינה כנבלה חלב בהמה טהורה דהיינו מן השור וכשב ועז טהור מטומאת נבילות אבל בהמה טמאה והחי' בין טמאה או טהורה חלבה כבשרה לענין טומאה. הכוי חלבו מטמא כבשרו מספק לפיכך אין שורפין עליו קדשים וא"ח כרת על ב"מ וקדשיו ולעיל במצות חלב פלפלתי בענין חלב נפל וכתבתי ג"כ דחלב הבא (מהבא) מהכוי שנולד מצבי הבא על התיש דחציו ודאי חלב [בהמה] דלזרע האם ודאי חוששין אך אפשר דחוששין לזרע האב ג"כ וה"ל חציו חלב חי' אם כן על כזית מחלב כזה א"ח על טומאת מו"ק דחציו ודאי חלב בהמה ואינו מטמא ואפילו על שני זתים דלמא א"ח לזרע האב וה"ל כולו חלב בהמה דטהורה ובתיש הבא על הצביה דחצי ודאי חלב חי' מצד האם דמטמא אם כן בכזית אינו מטמא דלמא חוששין לזרע האב וה"ל חציו חלב בהמה דאינו מטמא אך אם יש שני זיתים מטמא דאפילו אם חוששין מכל מקום כזית יש על כל פנים מחלב חי' דמטמא ע"ש וגם ביארתי שם הא דחלב טהורה אינו מטמא הוא רק בחלבים שחייבים עליהם כרת אבל בחוטים וקרומים דאתרבי לחלב אינם בכלל הזה דחלב נבילה כו' נעשה לכל מלאכה כו' ומטמא משום נבלה ע"ש: