מנחת חינוך · סימן ק״ס, ז׳

וכבר כתבתי דנראה כאן דעת הר"מ דמפץ וכדומה העשוי מגדולי ארץ הכל בכלל כלי עץ וכ"ה ברש"י שבת דפ"ד דמפץ הוי פכ"ע וכל פכ"ע אינם בכלל כלים האמורים בתורה לענין טומאה והתוס' מביאין דעת ר"ת דכלים של שפי וגמי דאין להם שום טומאה מן התורה רק טומאת מדרס. והנה הר"מ כאן פרט כל הכלים המקבלים והכלים שאין מקבלין כגון כלי אבנים כו' ולא הוציא שפי וגמי וגם כתב כאן דהכל בכלל עץ מבואר דלא ס"ל סברת ר"ת וס"ל כרש"י דדינם ככ"ע לכ"ד ומבואר בר"מ כאן פ"ב העושה כלי קבול אפילו מן עור הנוצות מקבל טומאה. ובמ"ל פלפל באורך דמבואר בת"כ דעור הנוצה אינו מקבל טומא' עי"ש. וכ"ח אין מקבלין טומאה אלא מקבליהם אבל פשוטיהן טהורים מכולם ואפילו מדרס אין להם. הכלל כל שיש לו תוך בכ"ח מקבל טומאה ואם אין לו תוך טהור מכלום ומשונה מדת כ"ח מכל הכלים דכל הכלים מיטמאין דוקא אם נגעה הטומאה בהן בין מגבם בין מתוכם. ומאוירן אין מיטמאין אם נכנס טומאה באוירו של כלי ולא נגע בהם לא נטמא. ובכ"ח אם נגעה טומאה מגבו אינו נטמא כלל רק מתוכו ובתוך הכלי אפילו לא נגעה הטומאה בתוך הכלי רק נתלה באויר הכלי כל הכלי טמא דכך גזירת הכתוב דכ"ח לא נטמא מגבו כלל רק מתוכו ובתוכו א"צ נגיעה רק מאויר נטמא. וכן מטמא אוכלין ומשקין מאוירו וד"ז רק בכ"ח. אבל אם נטמא תוכו מטמא אוכלין ומשקין אפילו מגבו עי' כ"ז בר"מ פי"ג כאן ובמ"ל פ"א האריך בדין אחורין היינו אם יש להם חקק מאחוריהם אם נטמאו מן התורה או דרבנן. וכן אם נטמאו מאחוריהם אם נטמא הגב עיין כ"ז באריכות. ואין כ"ח נעשים אב הטומאה לעולם והבאתי למעלה ואע"פ שלא נטמאו מגבו בהיסט הזב וחביריו ויבואר אי"ה לקמן. בגד הוא שנעשה מצמר ופשתים או מקנבוס או ממשי מאיזה מין הגדל ביבשה הוא נקרא בגד ומתטמא במגע וגם טומאת מדרס והשיעור של הבגד להתטמא הן במגע והן במדרס עיין ר"מ כאן פכ"ב ודוקא בקרעים מן הבגד צריך שיעור אבל באורג כ"ש מתטמא חוץ מטומאת מדרס דבכ"ע בעי שיעור ויבואר כאן במקומו אי"ה. השק הוא מחוטי שער א' מן עיזים או משער בהמה העשוי מרצופים עיין ר"מ מטמא משום שק ושיעור השק ליטמא עיין ר"מ כאן פכ"ג. וכל הכלים הנ"ל אם נטמאו יש להם טהרה במקוה חוץ מכ"ח שא"ל טהרה במקוה ופכ"ע וחביריו ג"כ אין להם טהרה במקוה כ"ה שיטת הר"מ פ"א דמקוואות. ושיטת רש"י בשבת פ"ד ושיטת ר"ת שם דגם פכ"ע יש להם טהרה במקוה רק כלי שפי וגמי דאין להם שום טומאת מן התורה רק טומאת מדרס זה אין להם טהרה במקוה ומפץ הוא משפי וגמי ע"ש ועוד יתבאר זה אי"ה. וכל הכלים שבירתן או קריעתן מטהרתן ושיעור השבירה של כל כלי ושיעור הקריעה הכל מבואר כאן בפרקים אלו ואפילו חזר ועשה מהם כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא ואין חוזרין לטומאתן הישינה חוץ מכלי מתכות דחוזרין לטומאתן הישינה והוא רק דרבנן ע' הדינים בר"מ באורך. ונתרבה ג"כ לכלים ידות הכלים ליטמא ולטמא ושיעור הידות עיין ר"מ כאן ובמ"ל פ"ז שפלפל וכ' דדעת הר"מ והרבה ראשונים דכל הכלים יש להם ידות להכניס ולהוציא הטומאה היינו אם נגעה טומאה ביד נטמא הכלי וכן אם נגעה טומאה בכלי מה שנוגע ביד טמא אבל כ"ח אין להם יד רק להוצי' אבל להכניס הטומאה אם נגעה הטומאה ביד לא נטמא הכ"ח דכ"ח אין מטמא מגבו ויד הוי מגבו ע"ש באריכות. ועצל"ח בשיטת ר"ח סגה"כ אות קל"ב חידש דבר נפלא הא דאין כלים מקבלין טומאה רק מאה"ט ולא מראשון ושני כמ"ש זה דוקא בכלי חולין אבל כלי שרת למ"ד עצים ולבונה מקבלין טומאה מן התורה מוהבשר ולא הוי אסמכתא רק דרשה גמורה וחיבת הקודש דאורייתא כמש"ל בח"ז אם כן כיון דעצים מקבלין טומאה דחה"ק משוי להו אוכל לא גרעו מאלו היו ח' עץ או מתכות היו מקבלין טומאה (כלום) מהם דאפילו קודם שנעשו כלים בתורת אוכל דחה"ק משוי לדבר גוש אוכל ע' בחולין אם כן לא גרע אם עשאו כלי ולא יצא מתורת חה"ק דהוי כמו אוכל אם כן אף כלים דינם כאוכלין ומקבלין טומאה מא' וב' וגם טבו"י פוסל כמו אוכלים ודפח"ח וש"י ע"ש מה שהק' ע"ז ונתיישבתי לד' הגאון הנ"ל דחה"ק משוי אף לכלי' אוכלים אם כן בודאי כיון דנחשב אוכלים אין להם טהרה במקוה כמו אוכלים ובאמת מבואר כ"פ בש"ס ובסוף חגיגה מפורש במשנ' דכל הכלים שהיו במקדש היו טעונין טבילה חוץ ממזבח ע"ש וע' פסחים ק"ט ע"ב שלחן של מקדש של פרקים היה דאי לא אמתא באמתא היאך מטבילין ועוד כ"מ ולדבריו ל"מ בכ"ש טבילה כלל כיון דמשוי ליה אוכלא ובאוכלין ל"מ טבילה ולחלק דמשוי ליה אוכלים לענין טומאה ולא לענין טבילה ודינו לטבילה ככלים ז"א סברא כלל כיון דמשוי לי' לענין טומאה ה"ה לענין טהרה במקוה ועוד תמוהים לי דבריו דבסוף חגיגה מק' בש"ס שם על משנה דאומרים להם הזהרו שלא תגעו בשלחן ותפ"ל דכ"ע העשויין לנחת אין מקבלין טומאה הא מקבל טומאה כמו ח' עץ (ע"ש מ"ש) מתורת אוכל אם כן שפיר א"ל הזהרו בשלחן ואפילו למ"ד חה"ק דרבנן על כל פנים מדרבנן טמא ע"כ אומרים להם כו' וכל טומאת ע"ה הוא רק דרבנן וער"מ פי"א מה' מטמאי מו"מ ובמ"ל פט"ז מהט"א אע"כ כמ"ש בנו הרב ז"ל דל"ש אלא בעצים ולבונה דהוי אכילת מזבח ומה שהק' ממנחות יש ליישב וכבר כ' לעיל אבל ז"ב דבכלים ל"ש זה מסוגיא דחגיגה שהבאתי דמקשה כ"ע העשוי לנחת ונהי דאינו מטמא מתורת כ"ע נטמא מחמת ט"א וגם היאך מהני טבילה והדברי' ברורים בעזה"י. ע"כ כתבתי בקיצור נמרץ ואי"ה בכל מצוה מהמצות יבואר יותר וכ"ז פחות מטפה מהים הגדול בענינים אלו ע"ש: