מנחת חינוך · סימן ק״ס, ה׳

ועתה אכתוב קצת דיני כלים. הנה כלים מקבלים טומאת מגע אבל לא משא דטומאת משא אינו אלא באדם ואין כלים מקבלין טומאה אלא מאה"ט ונעשה הכלי ראשון אך מדרבנן משקים מטמאין כלים ונעשים שניים ואני אכתוב רק דיני התורה. ויש כלים הנוגעים במת הנעשים אבי אבות הטומאה ויבואר במקומו. וגם נעשים אב הטומאה וגם בטומאת זב וחביריו נעשים הכלים אה"ט ע"י מו"מ ויבואר אי"ה כ"א במקומו. וז' מיני כלים מקבלין טומאה מן התורה ואלו הן הבגדים והשקים וכלי עור וכלי עצם וכלי מתכות וכלי עץ וכלי חרס והכל מבואר בר"מ ה' כלים. כלי עצם וכלי עור ממה שבים וחיות הים וכן בגד ממה שגדל בים אינו מקבל טומאה דכל שבים טהור ועתי"ט פ"י דכלים ופי"ז ובמ"ל פלפלו דהר"מ סובר כאן אף כלב שבים טהור לא כר"ע ע"ש. וכן כלי' מעצמות העוף או מעור העוף טהורים דכל שנברא ביום החמישי טהור חוץ מכלים הנעשים מכנף העזני' ומביצת הנעמה המצופות דמקבלים טומאה ככלי עצם וכ' הר"מ וקרוב בעיני שטומאתן מד"ס. וחוץ מאלו הכלים כגון כלי זכוכית אין מטמאים מן התורה רק מדרבנן באופנים ידועים וכלי אבנים וכלי גללים וכלי אדמה היינו שלא נשרפו באור טהורים. כלי מתכות בין מקבלין בין פשוטין מקבלין טומאה מן התורה וכן הגדולים יותר מדאי שאינם מטולטלין מלא וריקן מכל מקום מקבלים טומאה מן התורה וגולמי כ"מ אין מקבלין טומאה מן התורה ועיין כ"ז בר"מ פ"ח כאן ביאר איזה הוי גולמים ודעת הר"מ פ"ה דגם גולמי כלי עצם אין מקבלין טומאה והראב"ד חולק ע"ש. וכלי אשכרוע שהוא מין עץ מכל מקום גולמו מטמא והכל מודים בזה. כלי עץ וכלי עור וכלי עצם דינם שוים שמקבליהן טמאין ופשוטיהם טהורים במגע אך במדרס הזב וחביריו מתטמאים מדרס וגולמי כלי עץ טמאים וכן כלי עור אך כלי עצם כבר כ' דעת הר"מ דגולמים אין מטמאין. ובמ"ל מביא בשם רש"י דגם כלי עצם פשוטיהן טמאים ככ"מ והתוס' חולקים עליו. וכלי עץ וחביריו העשוין לנחת שאין מטולטלים אף שהם מקבלין אין מקבלין טומאה עיין ר"מ פ"ג והראב"ד בהשגות סובר דכלי עץ עשויין לנחת דוקא אם אסורים בטלטול כמו שלחן של מקדש המבואר בסוף חגיגה אבל כל שרשאי לטלטל אין זה כלי עץ העשוי לנחת ובט"א סוף חגיגה תמה על הראב"ד ממגלה כ"ו ההוא בי כנישתא דהוי פתוח לאנדרוניא דמחית בי' מיתא והוו כהנים בעו לכנוס לצלויי ואמר רבא דלו ארונא ואותבי' דה"ל כלי עץ העשוי לנחת וא"מ טומא' ומשני מפני הטומאה וא"ל והא זימנין דמטלטל כי מונח ס"ת יעו"ש. על כל פנים שם אין אסור בטלטול וקרי לי' כ"ע העשוי לנחת אם לא שמתטלטל לפעמים והוא ראיה ברורה לשיטת הר"מ. והנה הנלע"ד לחומר הנושא דעיקר כוונת הראב"ד והשגתו היא על מ"ש הר"מ פ"א דפשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה דאתקש לשק וכ' דמקבלין טומאה מד"ס וסובר כן ממשמעות הש"ס דב"ב כדעת התוס' דקושט' דמלתא דחז"ל גזרו טומאה על פשוטי כ"ע לא כהרשב"ם וכאן כ' דכ"ע העשוי לנחת וכן כלים הבאים במדה דג"כ טהורים וג"כ הטעם משום דומיא דשק בעינן וכ' דאין מקבלין טומאה לא מד"ת ולא מד"ס וע"ז ק' לראב"ד מהיכן יצא לר"מ זה דאין מקבלין טומאה אף מד"ס כיון דבב"ב מבואר דפשוטי כ"ע טמאין מדרבנן אף דלא הוי דומיא דשק חכמינו זכרונם לברכה גזרו עליהם טומאה אם כן בכלל הזה אפשר כל הכלים כגון העשויי' לנחת והבאה במדה חכמינו זכרונם לברכה גזרו טומאה אף דלא הוי דומיא דשק ומ"ש בש"ס פשוטי כ"ע היינו דמיירי שם בזה דף של נחתומין ע"ש אבל באמת בכל כ"ע אף דל"ה דומיא דשק גזרו חכמינו זכרונם לברכה עליהם טומא' וע"ז עיקר השגתו מנין לו להר"מ ז"ל דאין מקבלין טומאה אף מד"ס ע"ז כ' דיצא לו מסוגיא דחגיגה דמקשה הש"ס ל"ל למימר הזהרו שלא תגעו בשלחן ת"ל דהוי כ"ע העשוי לנחת ומאי ק' הא על כל פנים טמא מדרבנן אף דלא הוי דומיא דשק ומחמת טומאה דרבנן נזהרו בזה וכל הסוגיא הזה היא הכל טומאה דרבנן טומאת ע"ה ע"ש מוכח דפסיקא להש"ס דכ"ע העשוי לנחת א"מ טומאה כלל אף מדרבנן ובב"ב דפשוטי כ"ע מקבלין טומאה ע"כ יש חילוק בין פשוטי כ"ע ובין כ"ע העשויין לנחת כי חזינן כאן דפשוט להש"ס דכ"ע העשויין לנחת אין מקבלין טומאה אף מד"ס ומכאן יצא להר"מ וע"ז הקשה כל דיכולין אנחנו להשוות הגמרות אהדדי נשוה אף דמבואר דחכמים גזרו על פשוטי כ"ע אף דלא הוי דומיא דשק בודאי גזרו גם על גדולים ועשוין לנחת ג"כ כדי להשוות מדותיהם דלמה יגזרו על פשוטין אף דלא דמי לשק ולמה לא יגזרו על עשויין לנחת או כלי' גדולים. אך מה שמבואר בש"ס דלא גזרו על כל פנים יש חילוק דע"ז דאסור בטלטול דודאי ל"ה דומי' דשק וגם אינו מטלטל לא מלא ולא ריקן ל"ג חכמינו זכרונם לברכה טומאה אבל כל שאינו אסור דאפשר על כל פנים לטלטל או כלים גדולים דמטלטלים ריקן ע"ז גזרו חכמינו זכרונם לברכה טומאה וע"כ צריך לחלק כן דיהיו השני גמרות שוים ויש סברא לחלק בזה דגזרו טומאה הן על פשוטים ועשויין לנחת וגדולים ומכל מקום על אותן האסורין בטילטול ל"ג. הכלל השגות ראב"ד כיון דבב"ב מוכח דמקבלין טומאה מד"ס וכאן בחגיגה מוכח דאין מקבלין טומאה כלל ע"כ כל שיש לחלק אנחנו צריכין לחלק ואינו מוכח רק הא דאסור בטלטול וע"ז עיקר השגתו כל שאינו אסור בטלטול אינו מוכח מהש"ס דלא יהיה מקבל טומאה אף מד"ס ומנין לו להר"מ זה דאפשר דוקא האסור בטלטול אבל אם אינו אסור בטלטול אינו מוכח מהש"ס דלא יהי' מקבל טומאה ואולי מקבל טומאה מד"ס על כל פנים אם כן ל"ק מש"ס דמגלה דאמר דלו תיבותא דכ"ע העשוי לנחת דהתם לחצוץ בפני הטומאה אף דאינו אסור בטלטול ומקבל טומאה מד"ס מכל מקום חוצץ בפני הטומאה עמ"ל פי"ב מהט"מ דכ"ד דמה"ת אינו מטמא אף דמדרבנן מטמא מכל מקום חוצץ ע"ש אם כן מן התורה בודאי מודה דאינו מטמא אף בלא איסור טלטול רק כל השגתו דמדרבנן על כל פנים אפשר שטמא בלא איסור טלטול ואין הגמ' דב"ב וחגיגה סותרים זא"ז ובגמ' דמגלה נהי דמדרבנן טמא מכל מקום חוצץ בפני הטומא' ע' בזה. ובעזה"י דבריו נכונים דכל עיקר השגות הראב"ד דמדרבנן יהי' טמא ובמגלה אפשר דמדרבנן טמא ומכל מקום חוצץ וקצרתי בזה.