מנחת חינוך · סימן ט״ז, ד׳

והנה מבואר שם ברש"י וברע"ב דקולף הבשר עד הפרק ובפרק יחתוך כי רשאי לפרק עצם דל"ה שבירה כמבואר בש"ס ור"מ פ"י. וא"כ ק"ל גם לר"י דסובר דאם יש כזית בשר על העצם אף דאין כזית במקום השבירה עובר אבל אם אין כזית בשר מודה ר"י כמ"ש אם כן גם לר"י מי ניחא ל"ל דיחתוך בפרק יקלוף הבשר לגמרי ולא יהי' בשר על העצם הן מבפנים הן מבחוץ וישבור העצם באמצע כיון דאין עליו עתה כזית בשר ול"ש תירוץ אביי משום פקע כיון דאין עליו בשר כלל וצריך לאוקמי בקולי' כרבינא ובקושיא שלא ידע הנך תירוצים קשה ג"כ לר"י. וז"ל הר"מ פ"ט ה"ב אבר שיצא מקצתו חותך וכו' וקולף וכו' ואם היה פסח שאסור לשבור בו עצם קולף עד הפרק ומפרק האבר שיצא מקצתו מן הפרק ומשליכו לחוץ עכ"ל. והנה מ"ש ברישא דגם בשאר קדשים קולף עלח"מ הניח בצ"ע ואין כאן מקומו. אבל מ"ש אחר זה דמפרק מן הפרק ולא כ' כלל דמיירי בקולי' דהיינו שיש בו מוח זה צ"ע דאם אין בו מוח אם כן כיון דקולף הבשר לגמרי ל"ל לפרק העצם ישבור בקופץ באמצע. והר"מ בע"כ מיירי באין בו מוח כיון דכ' משליכו לחוץ ואי יש בו מוח ונפסל ביוצא צריך שריפה כמבואר לעיל וא"כ ע"כ איירי באין בו מוח וא"כ ל"ל לפרק יקלוף הבשר לגמרי וישבור החצי שיצא ועתי"ט במשנה זו כ' ג"כ דהר"מ מיירי באין בו מוח מהוכחה זו שכתבנו שכ' דמשליכו לחוץ וע"ש שכ' דע"כ מוקי המשנה באין בו מוח לאפוקי מדרבינא דבאמת אפילו אין בו מוח צריך לפרק כיון דפסקינן כר"י אף דאין כזית בשר במקום השבר עובר ע"ש. ואיני מבין יקלוף לגמרי ובפרט שהוא קולף ויקלוף גם הבשר בחוץ ואח"ז למה לא ישבור כיון דאין עליו עתה כזית בשר אך מכל מקום על הר"מ לא קשה כיון דמבואר כן בש"ס דדוקא לר"ל מוקמינן שיש בו מוח אבל לר"י אפילו באין בו מוח אם כן כיון דהר"מ פוסק כר"י ע"כ פוסק אפילו אין בו מוח אך על הש"ס גופי' קשה ל"ל לפרוק יקלוף הבשר וישבור העצם. ומכל מקום בגמ' אפשר ליישב דעיקר קושית הש"ס ל"ל לפרק יקלוף הבשר וישאר הבשר בלי עצם נתברי' אם אין בו מוח לרשב"ל אבל לר"י ע"כ צריך לקלוף עד הפרק דאי לאו הרי יש בשר על העצם. וא"כ כיון דקולף אפשר דבאמת א"צ להשליך כל העצם דאינו מבואר להדיא זה במשנה דמשליך כל העצם. אבל הר"מ שכ' בפי' ד"ז דמשליך כל העצם דהיינו על ידי פירוק זה צ"ע יקלוף בלחוד וממילא רשאי לשבור העצם ולמה יפרק וגם למה ישליך כל העצם והר"מ גם בשאר קדשים ס"ל יקלוף אם כן עיקר הדין בפסח דקולף ומפרק מן הפרק ולמה זה כיון דרשאי לשבור אם אין עליו בשר אם כן אין אסור רק בקולית היינו דיש בו מוח והר"מ סתם דמשמע אפילו אין בו מוח ובפרט שכ' ומשליך את העצם דנראה דמיירי דאין בו מוח דאל"ה טעון שריפה מחמת המוח כמו שדקדק בתוי"ט ומכל מקום גם במשנה לשון וחותך דמשמע דחותך מן הפרק באופן דל"ש שבירה צ"ע למה. ובעיקר דקדוק התי"ט שהר"מ כתב אצל בשר היוצא שריפה ואצל האבר כ' משליך ע"כ באין מוח עסקינן דביב"מ טעון שרפה צל"ע כיון דעל עצם היוצא הי' קצת בשר כמבואר שם דמה שבחוץ ישרף אם כן כמו דהר"מ פוסק בהפסה"מ ובה' שאה"ט דשימוש נותר מילתא הוא ע"כ צריכין עצמות הפסח שריפה אם כן אפשר דל"ד שימוש נותר ה"ה שימוש יוצא כיון דהעצמות שימשו יוצא טעונין ג"כ שרפה כמו עצמות ששימשו נותר די"ל נותר או יוצא שניהם נפסלים וטעונים שרפה ואיזה פסול שאירע בקרבן דטעון שרפה אפשר ג"כ העצמות ששימשו גם כן דינא הכי ולומר דוקא במוח שבפנים לעצמות ה"ל עצמות בסיס וה"ל שימוש אבל אם אין בהם מוח רק עליהם יש בשר לא מיקרי שימוש נותר או פיגול וכדומה צ"ע בזה ואין כאן מקומו להאריך כי צריך ביאור רחב לכמה סוגיות ויבואר במק"א אי"ה.