מנחת חינוך · סימן ט״ז, ה׳

והנה כיון דבעינן שיעור אכילה אין להקשות מ"ט יהא נוהג ש"ע בנפסל ביוצא או בטומאה הא הבשר עומד לשרוף ונימא כתותי מכתת שעורי' דאמרי' אף לקולא ע' יבמות ק"ג גבי בגד המוחלט אם כן ה"ל כמו דליכא כזית. אך קו' זו יש להעיר בכ"מ בש"ס ואין לדמות הדברים אלא במקום שאחז"ל ע' תוס' סוטה כ"ד. ונוהג ד"ז דשבירת עצם דוקא בעצם שהוא לאכילת הדיוט אבל עצם שמקריבין לגבי המזבח אין בו משום ש"ע ע"כ השובר עצם האלי' א"ע עש"ס ור"מ דרב אשי דהוא בתרא אמר דכ"ע אין באלי' משום ש"ע ער"מ. והשובר אחר שובר בעצם א' חייב והוא מהירושלמי והשורף עצמות אין בזה משום ש"ע אדרבא נשרפין לכתחלה ע"ש בר"מ. והמחתך בגידין ג"כ א"ב משום ש"ע והכל מבואר בגמ' ור"מ ואסור לאכול עצמות הרכים בפסח שהוא גדי רך אם אותן העצמות א"ר לאכול בשור הגדול לאחר בישול אף שבגדי הפסח הם רכים מכל מקום ה"ל כמו עצם רך ועובר על ש"ע אם אכל עצמות הללו דאחד שובר עצם קשה או רך חייב על ש"ע אבל אותן העצמות הנאכלין בשור הגדול ע"י בישול אין בהם בפסח משום ש"ע ומותר לאכלם כן פי' הר"מ במשנה כל הנאכל וכו' דלענין ש"ע הוא ועראב"ד מה שהשיג ע"ז ובכ"מ ובצל"ח מפלפל בזה ובודאי באותן עצמות שיש בהם מוח או כזית בשר דאל"ה בכל ענין א"ב ש"ע כמש"ל. מ"ש הרהמ"ח דין יש עליו כזית בשר כתבתי לעיל: