ונוהג לאו זה תיכף משנשחט אפילו מבע"י וכן אפילו אחר כמה ימים כיון דהי' לו שעת הכושר ע"ש דף פ"ב דר"י סובר כן ור"ש סובר דנותר אין בו משום שבירת עצם כיון שנפסל אף דהיה לו שעת הכושר ופוסק הר"מ כר"י. וד"ז צ"ע נהי דהש"ס מוקי שם למשנה דעצמות כר"י היינו למידחי סייעתא לר"י ע"ש. אבל אינו ברור רק דאמרינן דל"ה סיוע ובפרט דאנן פסקינן דשימוש נותר מילתא הוא ע"ש ואח"כ מוקמי האמוראים דברייתא של עצמות קדשים כר"ש. אם כן אמאי הלכה כר"י. אך בדף פ"ד מבואר שם פלוגתא דרבנן ורבי דרבנן דרשו בכשר ולא בפסול ורבי סובר דראוי לאכילה ואר"י דהי' לו שעת הכושר ונפסל א"ב דרבנן סברי דיש בו משום שבירת עצם אם כן הלכה כרבים ע"כ פסק הר"מ כר"י כאן. אך שם מבואר דאביי אמר דכ"ע בהיה לו שעת הכושר ונפסל אין בו משום שבירת עצם. ועיין במבוא התלמוד דהרבה פוסקים סוברים דהלכה כאביי ורבא נגד רבה אף על פי שאין הלכה כתלמיד נגד הרב חדא אם לא נחלקו וסימנך פלוני אמר ולא אמר פלוני ע"ש ובפרט דהלכה כבתרא מאביי ורבא ואילך ע"ש. ועיין בתורת חסד כלל י"ג בקיאות גדול בכלל זה ואינו מביא מגמרא זו דאביי סובר דגם רבנן סברי דאין בו משום שבירת עצם ואף דהי' שעת הכושר וע"ש שמביא בקיאות הרבה בר"מ והר"מ כאן פוסק כר"י נגד אביי וגם מבואר שם דר"פ סובר ג"כ דכ"ע סוברים דאין בפסול משום ש"ע וגם ר"ש ברי' דר"י בר אידי סובר כן. אם כן צ"ע היטב מדוע פוסק הר"מ דיש בזה משום ש"ע וע"ל גבי עצם האלי' כתב הכסף משנה דפוסק כת"ק כיון דר"א סובר דת"ק סובר כן. ואין לומר כיון דמבואר שם דת"ק כארבעה וכו' ר"א היתה לו שעת הכושר והוא כר"י אם כן ר' סובר כן אבל ת"ק סובר דיש בו משום ש"ע. ז"א הא ת"כ גם כרנב"י לענין האלי' ורבי סובר כן ות"ק סובר דיש בו משום ש"ע ומכל מקום פסק הר"מ כר"א דלכ"ע אין בו. וא"כ ה"נ כיון דאביי סובר כן דלכ"ע אין בו ועיין ספרי' הנ"ל בקיאות גדול בענין אביי ורבא נגד רבותם ולא הרגישו בזה וצ"ע. והנה הר"מ לפי שיטתו כתב מפורש דכל שנפסל לאחר זריקה הן בטומאה או ביציאה או שאר פסולים כיון שהיתה להם שעה"כ יש בהם משום ש"ע וכן נא ומבושל, אבל כל שלא היתה להם שעה"כ כגון שנפסלו במחשבת שינוי הזמן ומקום כל שנפסל קודם זריקה ע' בגמרא הוי לא היתה שעה"כ ואין בהם משום ש"ע. וכ' הר"מ לפיכך כיון דאפילו לאחר כמה ימים בנותר שייך ש"ע שורפין עצמות הפסח מפני התקלה ועמ"ל האריך בזה ועפי"ט מה' פסה"מ בכ"מ ומ"ל ואין כאן מקומו.
מנחת חינוך · סימן ט״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
