מנחת חינוך · סימן ט״ז, א׳

שלא לשבור וכו'. דינים אלו עיין ר"מ פ"י מהק"פ ובש"ס ואינו מבואר שם אם אינו עובר עד ששובר לגמרי כגון ששובר לשנים או אפשר אם שיבר מקצת גם כן הו"ל שבירה ובחולין י"ז ע"ב מימרא מפורשת רשב"ל אמר שלש פגימות הם פגימת עצם בפסח ופגימת אוזן בבכור ופגימת מום בקדשים ופירש"י ד"ה פגימת עצם בפסח לעבור עליו בלאו דעצם לא תשברו בו. ור"ח מוסיף אף פגימת סכין ואמרינן דפגימות אלו הם כחגירת צפורן כפגימת המזבח. וער"מ פ"ז מהב"מ מביא זה לענין פגם בקדשים ובבכור דהם שוים ע' סוגיא שם וגם גבי מזבח פ"ג מה' בהב"ח. ולענין סכין של שחיטה בה' שחיטה וה' בהב"ח עפר"ח ותב"ש פלפלו בזה. על כל פנים ר"ח ג"כ אינו חולק ע"ז וא"כ אם עושה פגימה בעצם כדי חגירת צפורן עובר בלאו זה ובפחות מחגירת הצפורן א"ע. ותמיה לי מאד על שלא הביא הר"מ ד"ז כאן דבשבירה כחגירת צפורן עובר בלאו זה ופחות מזה א"ע וכיון דר"ל משמיענו ד"ז כאן ויש סברא לכאן ולכאן או יותר דוקא או אף בכ"ש ע"כ משמיענו ר"ל הדין אם כן אמאי ל"ה הר"מ זה ולא ראיתי שום חולק ופלא על נ"כ הר"מ שלא הרגישו בזה. על כל פנים הדין דין אמת דבעושה בעצם פגם כדי חגירת צפורן עובר בלאו זה ופחות מזה א"ע וצ"ע. ואכתוב הדינים בקיצור ד"ז דשבירת עצם אינו נוהג אלא בפסח שבא בטהרה אבל בפסח הבא בטומאה אף דנאכל כמבואר בפסחים מכל מקום אין בו דין ש"ע ובש"ס פ"ז דרשינן זה מבו בכשר ולא בפסול כיון דטומאה דחוי' בצבור ה"ל פסח פסול ע"ש ברש"י. וד' הר"מ צריך עיון גדול שכ' מפי השמועה למדו בו בטהור ולא בטמא ובאמת לא מצינו זה הלשון וגם לדברי ר' ירמיה סובר ר' דפסח הבא בטומאה כיון דראוי לאכילה עובר על לאו זה ואי מפי השמועה דטהור ולא טמא לא הי' פליג אלא הדרש הוא בכשר ולא בפסול ות"ק סובר דזה הוי פסול כיון דדחוי' בצבור ע"ש. אך באמת אין נ"מ לדינא לפי פסק הלכה דפסח הבא בטומאה א"ע וכבר ידוע דרכו של רבינו שאינו מדקדק להביא הלימוד בדיוק במקום שאין נ"מ לדינא. והנה במשנה ובר"מ מבואר דפסח שבא בטומאה אין לוקין וכן בברייתא מבואר שם דחייב על הכשר ואינו חייב על הפסול נ' לכאורה דאפשר דחיוב ליכא אבל איסורא איכא ואפשר אף איסור דאורייתא ובפרט במשנה מבואר אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אין לוקין והמותיר בטהור עובר על ל"ת רק דאין לוקין מחמת לאו שאב"מ ע"ש. אם כן מדכלל שובר בטמא עם המותיר אפשר ג"כ דאין לוקין אבל איסורא איכא. אך באמת מהיכי תיתי יהי' בו איסור כיון דנתמעט בקרא אם כן גם איסור לית ביה וע"ל לענין עצם בכזית בשר ואפשר דאפילו איסור דרבנן לית ביה דגבי להניח גומרתא מבואר בש"ס דהוי איסורא דרבנן וכאן אינו מבואר כלל. אם כן נראה דאין שום איסור ודוקא פסח שבא בטומאה דהוא טמא מתחלה אבל בא בטהרה ונטמא אחר זריקה יש בו משום שבירת עצם כמבואר לקמן בה"י.