מנחת חינוך · סימן קנ״ט, ג׳

והנה כל השרצים מצטרפין לכעדשה ודוקא מן שרץ מת מטמא אבל בשר הפורש מן שרץ חי אינו מטמא כלל ואף הכוליא והכבד והלשון אף על פי שהם כמו אבר דאין עושין חליפין מכל מקום אין דינן אלא כבשר דמן המת צריך כעדשה ומן החי אינו מטמא כלל אבל אבר מן השרץ היינו שיש באבר בשר וגידים ועצמות בין שנפרש משרץ החי או משרץ המת כיון שהוא אבר א"צ שיעור ומטמא בכ"ש ואפילו אבר מן החי מטמא טומאתו בכ"ש ודינים אלו מבוארין בס"פ העור והרוטב הן לענין נבלה והן לענין שרץ והיא פלוגתא בין ריה"ג ובין ר"ע ובין רבי. ועיין כ"מ פ"ב הקשה על הר"מ דפוסק כרבי דבעינן דוקא בשר גידים ועצמות אם כן למה פרט כוליא ולשון כו' ולמה לא כ' דגם ארכובה אינו מטמא דרבי סובר כן ור"ע סובר דמטמא ע"ש. והי' אפשר לומר דהר"מ ס"ל כשיטת ריב"א שמביאין התוס' שם דארכובה כיון שברייתו כך בלא בשר אף רבי מודה שמטמא ע"ש וצ"ע. וגם עיין בכ"מ הקשה למה פסק כרבי במקום ר"ע הא הלכה כר"ע מחבירו ע"ש. ודם השרץ כבשרו ומצטרף לכעדשה כל זמן שהוא מחובר לבשר כ"ה בר"מ כאן וכ"כ בפ"כ מהמ"א ה"ט וכ' שם הרב המגיד דהוא מהש"ס דמעילה י"ז מימרא דר' חנן אמר זעירא וכ"כ הכסף משנה כאן והוא כפי' התוס' שם ד"ה אמר כו' ולא כפירש"י ע"ש. אך הש"ס מקשה שם על ר"ח מברייתא ומחלק בין כולו למקצתו ע"ש בתוספות הפשט לפי שיטתם וברש"י לפי שיטתו והר"מ לא הביא כלל החילוק הזה ועיין לח"מ שם בהמ"א. והנה שם בהמ"א מבואר ד"ז דמחובר מצטרף לכעדשה ואח"ז כתב דם השרצים שפי' כו' לוקה בכזית מבואר נהי דאין מצטרף אם יש בפ"ע שיעור חייב ול"ת דד"ז קאי על שאר שרצים דהר"מ סתם נראה דקאי על כל הנ"ל אף על ח' שרצים וכ"כ הרב המגיד להדיא בד"ז שכ' דדם ח' שרצים מצטרף לכעדשה במחובר כתב ודין דם שפירש יתבאר בסמוך דשיעורו בכזית כו' אם כן מבואר דבפ"ע ג"כ חייב אך על שיעור אחר וכאן לא כתב כלום אם כן לא נתבאר אי דוקא אינו מצטרף בפירש אבל אם יש שיעור בפ"ע בהדם או כעדשה או אפשר כזית מטמא. או אפשר דדם בפ"ע אין לו טומאה כלל. אך נראה כיון דהש"ס קאי על צירוף וגם הר"מ כ' דמצטרף נראה בפירש אינו מצטרף דוקא אבל בפ"ע מטמא אם יש כשיעור ונראה דהשיעור היא כעדשה כיון דנתרבה דדם הוי כבשר לגמרי והא דהוי אכילה היא בכזית אף דאכילה כטומאה יבואר אי"ה לקמן במצות אכילה וכן מבואר בהקדמת הר"מ לסדר טהרות ד"ה וזה כו' כתב שם טומאת שרץ כו' ודם השרץ ובשרו וחלבו שוה לטומאה עכ"ל ואינו מזכיר כלל מדין צירוף מבואר דדם כל דין בשר יש לו כמו חלבו רק כאן כ' דין הצירוף דחידש ר"ח אבל בלא הצירוף דם שפירש הוי כבשר לכל דיניו רק שאינו מצטרף כן נראה ברור ופשוט.