מנחת חינוך · סימן קנ״ב, א׳

שלא כו'. עיין ר"מ פ"א מהב"מ ומה שחולקים על הר"מ א"ר להאריך עכ"מ באריכות ואכתוב דעת הר"מ בקיצור. כל כהן הכשר לעבודה ששתה יין כשיעור שיבואר אח"ז אפילו לא נשתבש דעתו או ששתה משאר דברים המשכרים ובהם אין שיעור רק אם נשתבש דעתו אסור לו לעבוד עבודה במקדש ואם עבד יש חילוק בין שתה יין כפי המבואר לקמן מחלל עבודה וחייב מב"ש או בהתרו בו למלקות לוקין ונחשב בין הלוקין בר"מ פי"ט דסנהדרין ואם שתה שאר משקין משכרין ועבד עבודתו כשרה וא"ח מב"ש רק חייב מלקות שאין ח"מ ומחלל עבודה רק יין כפי המבואר לקמן בס"ד ובשאר דברים המשכרים א"ח רק מלקות ולא מב"ש ועבודתו כשרה ואם לא עבד רק נכנס מן המזבח ולפנים הן שתוי יין והן שכור משאר המשכרין חייב מלקות הוא כו' וראוי לעבודה ונכנס בשעת עבודה חייב מלקות וע"ז חולק הרמב"ן והרבה ראשונים דאין לוקין על הכניסה לחוד בלא עבודה כמו במצות הקודמות. והנה לשון הר"מ והרהמ"ח כל כהן הכשר אם עבד והוא שתוי כו'. נראה דוקא בכשר לעבודה ח"מ או מלקות מלאו זה אבל כהן שאינו כשר לעבודה אינו חייב מלאו זה. ולקמן בר"מ פ"ט נחשב בר"מ י"ח אנשים הפסולים לעבודה חוץ ג' מהם פ"ר וק"ב והשוחט לעכו"ם דפסולי' מכל מקום אין מחללים עבודה ומבואר שם בהי"א כהן טב"י ומח"ב ושלא רחוץ כו' חייב עכאו"א אם כן כאן אמאי לא יתחייב על שתוי אף שיש בו פסול אחר ומכ"ש אם יש בו פסול אחר שאינו מחלל עבודה כגון פ"ר והדומה והוא שתוי ג"כ אמאי א"ח ע"ז ג"כ ואמאי לא יחלל עבודה משום שתוי. ומד' הכסף משנה נראה דאם אינו כשר לעבודה אינו בלאו הזה כלל וגם אינו מחלל אם בל"ז אינו מחלל כגון ד"ע וכדומה. ועיין כסף משנה כאן כ' דמ"ש הר"מ הכשר לעבודה מבואר בספר' אתה ובניך אתך מה אתה כשר אף בניך כשרים יצאו חללים ובע"מ עכ"ל ומובא גם כן ד"ז במ"ל הי"ב דבע"מ ששימש שתוי פטור מספרא ע"ש וא"י אם הספרא ממעט דוקא שני דברים אלו חלל ובע"מ דפטורים על שתוי אבל שאר פסולים כגון טמא ופ"ר וכדומה חייבים ע"ז א"ד ל"ד ה"ה כל הפסולים לעבודה פטורים מלאו זה וגם אי דוקא במחללי עבודה בל"ז אינם מוזהרי' על לאו זה אבל באינם מחללין בל"ז רק שפסולי' מוזהרי' בלאו זה ומחללי' עבוד' מחמת זה או אפשר בכ"ע הפסולים א"ע בלאו הזה ואין מחללים כלל העבודה אף כשהם שתויי יין כיון דפסולים בלא זה. והנה אתמעט בספרא בע"מ ובע"מ שעבד אינו במיתה רק במלקות כמבואר לקמן רק מחלל עבודה אם כן אתמעט מחיוב מיתה ומלקות מלאו זה אם כן אפשר יושב ועובד ע"ז או דבר החוצץ כל אלו דאינם במיתה רק שמחללים עבודה ג"כ א"ח מלאו הזה מיתה או מלקות או אפשר בע"מ דוק' וג"כ אתמעט חלל והנה הרי הוא כזר וח"מ ומכל מקום אינו מחלל עבודה כמבואר בר"מ כאן פ"ו אם כן חלל שתוי כיון דאינו בלאו זה אינו מחלל עבודה אם כן אפשר פ"ר וק"ב דג"כ אין מחללים עבודה ומכל מקום אינם בכלל זה ואינם מחללין אף אם הי' שתוי א"ד אלו שנים דוקא וכל הפסולים חוץ מאלו ישנם בלאו הזה ואין הספרא ת"י. וצ"ע אי דוקא אלו השנים נתמעטו מלאו זה או ל"ד וכל הפסולים נתמעטו או דוקא המחללים עבודה בל"ז נתמעטו מהחיוב או אפשר כל הפסולים אף שאין מחללין מכל מקום נתמעטו מחיוב וגם מחילול דגזירת הכתוב היא אם פסול א"ע בלאו הזה ואינו מחלל מלאו הזה וכ"ז צ"ע לאיש כמוני. והנה על הכניסה לחוד נראה להדיא דעת הר"מ דכתב דלוקה הואיל והוא ראוי לעבודה ונכנס בשעת העבודה. וכבר כ' לעיל מהו הכוונה בשעת העבודה דא"ח אלא בראוי לעבודה אבל בא"ר לעבודה אינו מצווה על הכניסה כלל כמבואר בהדיא בלשונו. ויש לספק דאפשר אף מי שא"ר לעבודה מדרבנן כגון אונן דרבנן אפשר ג"כ אינו בכלל זה בנכנס שתוי או ק"ב ופ"ר כיון דא"ר לעבודה מאיזה סיבה שיהיה. וסברא זו נסתפקו האחרונים בכ"מ וכאן נמי ס' זה. אך בעבד שתוי והוא פסול ג"כ מחמת ד"א הן במחלל עבודה וא"ח או חייב ואינו מחלל עבודה אני נבוך למה לא יתחייב ויחלל משום לאו ואפשר דגזירת הכתוב רק באלו השנים לבד וצ"ע. והנה אי דוקא הלאו מן המזבח ולפנים או כל המזבח עמ"ל פ"ו מהב"מ וכתבתי לך במצוה הקודמת דאפשר דגם כל מקום המזבח בכלל לאו זה. וכתב הר"מ והרב המחבר דכל אחד מישראל אסור לכנוס למקדש מתחלת עזרת ישראל שתוי או שכור אף על פי שאינו באזהרה מכל מקום מחמת מורא המקדש וכבר כתבתי ג"כ בלאוין הקודמין. ואיני מבין ד' הרהמ"ח בסוף המצוה שכת' ונוהג איסור ב"מ בשכרות בזה"ב בין זכרים ובין נקבות ובאמת מחמת לאו זה אינו נוהג בנקבות כלל אפילו מן המזבח ולפנים רק מפני מורא המקדש ולאו זה אינו אלא בכהנים הכשרים כמ"ש.