מנחת חינוך · סימן ט״ו, ח׳

והנה אם הוציא פסח מחבורה או מבית לחוץ [עפ"ח מה' שאה"ט כתב חוץ מבית וכאן כתב חוץ לחבורה והיא היא כמ"ש דאדרבא בית מפורש בתורה וחבורה ילפינן מתיבת חוצה] אסור באכילה כטרפה והרי הוא כבשר ק"ק שיצאו חוץ לעזרה וק"ק שיצאו חוץ לירושלים כן מבואר בר"מ כאן והוא מש"ס דפסחים והלאו הוא מבשר בשדה טרפה כל שיצא חוץ למחיצה וע' חולין פ' בהמה המק' ובמכות וע' רש"י פ"ה ד"ה לא תוציא כתב דאסור באכיל' מלאו כל שבקודש פסול. וצע"ק דמנין ידעינן דנפסל ועוד אפשר אין לוקין על לאו זה דהוי לאו שבכללות ע' יבמות י"ח ע"ב תוד"ה כל. על כל פנים הו"ל לכתוב לאו זה דמוסכם מהש"ס דלוקין כטרפה כלשון הר"מ כאן ופ"ב מה' מעה"ק וכן בשבת צ"א ע"ב פירש"י ג"כ מחמת כל שבקודש פסול. אך באמת שם גבי לחה"פ ושהל"ח בנפסל ביוצא ל"ש טרפה דדוק' בשר שיצא חוץ למחיצה הרי הוא כטרפה אבל לחה"פ ושהל"ח א"ע בלאו הזה דלאו זה דוק' בבשר וכ"נ מלשון הר"מ פי"א מה' מעה"ק ה"ה כתב כל האוכל מבשר ק"ק חוץ לעזרה לוקה וא' בשר חטאת ושירי מנחות וכו' והלאו הוא דלא תוכל לאכול ע"ש. ובהט"ו כ' דבשר ק"ק או קדשים קלים שיצא כו' אף על פי שחזר למקומו אסור לאכלו והאוכל כו' כזית לוקה שנאמר ובשר וכו' כיון שיצא בשר חוץ למחיצה לוקה ע"ש אתה רואה לענין אם אוכל בחוץ כ' הר"מ בפירוש דה"ה שירי מנחות ואח"ז בהט"ו כתב בשר ק"ק וקדשים קלים וכו' ואף שחזר למקומו שנ' ובשר ולא כ' ה"ה שירי מנחות מבואר להדי' דלאו זה בשדה טרפה ל"ש רק בבשר קדשים אבל לא במנחות וז"פ. ע' בחולין לפי הדרש מבואר דדוק' בבשר. אך לפ"ז מנין למנחות או לחה"פ ושהל"ח שחזרו למקומם שאסור כיון דליכ' לאו דבשר בשדה ואין כאן מקומו וע' מכות י"ז י"ח ויבואר להלן אי"ה. ועצל"ח פכ"צ כתב דהא דבעינן עקירה והנחה היינו דוקא לעבור על הלאו אבל לענין לפסול ביוצא תיכף שיצא חוץ לחבורה או מבית אף קודם שהניח נפסל דזה נפק' מן בשר בשדה טרפה ושם לא כתב הוצאה דיהא בעינן עקירה והנחה ע"ש ואיני מבין דבריו דהא דנפ"ל מבשר בשדה כל קדשים שיצאו חוץ למחיצתן דנפסל היינו כיון דדחז"ל פסוק זה דיצא חוץ למחיצת אכילה אם כן כל הדברים שקבעה התורה מקום אכילת' הן ק"ק בעזרה דמבוא' בכתוב להדי' דיאכלו דוק' שם ולא בחוץ וכן קדשים קלים קבעה תורה מקום בירושלים דעובר על לאו דלא תוכל עיין ר"מ פי"א מהמעה"ק אם כן קבעה תורה להם מחיצה ודחז"ל מפסוק דהתורה אסרה אם יצא חוץ למחיצתו בלאו דבשר בשדה אבל כאן בפסח בתוך ירושלים היכן מצינו דהתורה קבעה מקום לאכילתו דבאמת הוא נאכל בעיר ובמקום שהוא רוצה כדין כל קדשים קלים אך כיון דהתורה גזרה דבליל ט"ו אסור להוצי' מן הבית או מן החבורה שאוכלין אם כן הוי הבית מחיצה וכיון דקיבלו חכמינו זכרונם לברכה דל"ג תורה אלא בעקירה והנחה ומותר להוצי' ולהחזיר כ"ז שלא הניח אם כן מאין לנו לאסור דנאמר דיצא חוץ למחיצה כ"ז שלא הניח לא עשה איסור ולא יצא עדיין חוץ למחיצה דשם בקדשים יש פסוקי' דעזרה וירושלים הוי מחיצה שלהם וחוץ למחיצתו עובר בלאו ועשה ע"כ נכלל ג"כ בלאו זה כיון דיצא חוץ למחיצ' שקבעה תורה אבל כאן דאין לנו שום פסוק רק מקרא זה דלא תוצי' וכיון דפסוק זה משמע דוק' הנחה אם כן מותר להוצי' בלא הנחה ואמאי יפסל ורש"י פ"ה פירש דמקום החבורה היא המחיצה ע"ש דמיירי דמוצי' מחבורה לחבור' כיון דעובר על הלאו ממילא הוי חוץ למחיצה אבל בלא הנחה היאך יכול לומר שיצא חוץ למחיצ' דהא רשאי להוצי' ולהחזיר ולאכלו בכל ירושלים ומה שמבואר במשנה וברייתא ור"מ דאבר הפסח שיצא חוץ מקצתו קולף אף דלא הי' הנחה דאגודו בפנים ועיין בתוס' כאן דשם לא כתיב הוצאה וא"צ הנחה היינו ביצא חוץ לחומת ירושלים דומיא דקדשים אבל בחוץ לחבורה לא נפסל כיון דיצא מקצת לא הי' הנחה דאגודו בפנים וכ"מ מפירש"י להדי' פסחים פ"ד ד"ה אבר שיצא מקצתו פירש"י חוץ לחומת ירושלים ולמה לא פירש"י חוץ לחבורה ושייך ג"כ נ"מ המבואר בגמרא א"ו ביצא מקצתו חוץ לחבורה דלא הי' הנחה אינו נפסל כלל ול"ש מה דאמרינן שם אינו חזי לאכילה ע"ש ע"כ פירש"י דוק' יצא חוץ לירושלים כשאר קדשים קלים דשם בודאי נפסל בלא הנחה דלא כתיב הוצאה וכן כ' הוא עצמו אך לא הביא ד' רש"י דמוכח להדי' כמ"ש. ומה שהוכיח ד"ז דנפסל אף בלא הנחה סובב על הפלפול שכתב לעיל וע"ש ומכח קושי' ותי' אין להחליט דין זה וגם אם נאמר כן ע"כ אינו חייב ביצא לחוץ והניח רק בהניח תיכף כמש"ל דאי לא הניח תיכף כבר נפסל ואינו חייב על הוצאה בפסח שנפסל עיין לעיל. ע"כ נלע"ד דכאן אינו נפסל רק בהי' עקירה והנחה. אך בחוץ לחומת ירושלים אף בע"פ דהוי כשאר קדשים קלים נפסל אף בלא הנחה ונפסל אף אם יצא מקצתו ע"ש בסוגיא כנלע"ד: