מנחת חינוך · סימן ט״ו, ז׳

ולפי הנ"ל דאין מוציא אחר מוציא כיון דנפסל אם כן ל"ד אם בפעם ראשונה היתה עקירה והנחה ואח"כ הוציא פ"ש אלא אפילו פ"ר לא הי' הנחה כגון שפשט ידו עם ח' פסח חוץ לבית והחזירו דלא הוי הנחה בחוץ מכל מקום כיון דנפסל ביוצא אף דלא הי' הנחה כמש"ל ויבואר לקמן לענין לפסול הבשר א"צ הנחה אם כן אף דלא הי' הנחה פ"ר מכל מקום אינו חייב על ההוצאה דבפסח פסול אינו חייב על ההוצאה ער"מ. ולפמ"ש לא משכחת לה שיהא חייב המוציא אלא אם הניחו תיכף כשיצא אבל אם הלך עם הפסח קצת ברשות האחר והניחו שם כיון דקודם הנחה נפסל והיתה הנחה בפטור ודמי לשבת אם הוציא כשיעור וקודם שהניח צמק על פחות מכשיעור דאינו חייב דהנחה היתה בפטור עש"ס ור"מ פי"ח משבת אם כן ה"נ כיון דעל פסול א"ח וכבר נפסל קודם הנחה אלא צ"ל דהניחו תיכף ברשות האחר דבאו ההנחה והפסול כא' או במוציא מחל"ח שכתבתי לעיל דנראה דאינו חייב אלא אם הניחו בחבורה אחרת וגם אינו נפסל כמשמעות לשון הש"ס פסחים פ"ה המוציא מחבל"ח אסור באכילה משמע דמחמת יוצא חוץ לחבורה קודם שהגיע לחבורה האחרת אינו נפסל ג"כ אבל אם מוציא מרשות לרשות עכצ"ל דנפסל תיכף כאשר יבואר לקמן ב"ה בשם הצל"ח אם כן אינו חייב אלא כשהניחו תיכף ברשות האחר וצ"ע. וע' תוס' שבועות דף ב' וריש שבת ופ' הזורק ופ"י שבת בארוכה וס' התוס' דאל יצא וכו' דנפק' לן הוצאה היינו דוקא באיש היוצא וחפץ בידו אבל יציאות דפשט ידו ונתן לתוך של חבירו או זורק זה לא נלמד מקרא זה אלא מויעבירו קול ואמרינן דזורק הוי תולדה דהוצאה ע"ש באורך. על כל פנים אפשר דכאן כתיב לא תוציא ואמרינן דהוי דוגמ' דשבת דאל יוציא כתיב ע' תוס' כאן אם כן אפשר הלאו אינו רק באדם עצמו המוציא מרשות לרשות אבל השטה מרל"ר או זורק מנלן כיון דלאו בכלל הוצאה דקרא הוא וגם חוץ מאיסורי שבת ל"ש תולדות וגבי שביעית אמרינן במ"ק אבות אסר רחמנא תולדות לא אם כן אפשר דזריקה דהוי רק תולדה לא מחייב כאן. שוב נזכרתי וראיתי בשער המלך ה' רוצח (ה"ר ממ"ק) דבנחל איתן אף דכתיב בפירוש לא יזרע מכל מקום תולדות בכלל וה"ר ממ"ק ע"ש. אם כן כאן נמי וסבר' דהוצאה מלאכה גרוע היא ל"ש אלא בשבת דמצד הסבר' מ"ל מוציא מרה"י לרה"י או מרה"י לר"ה אבל כאן גזירת הכתוב דאסור להוציא מרשות לרשות וגם אינו בכלל מלאכה רק גזירת הכתוב אפשר מרבינן הכל כ"ז דדמי הן מצד תולדות או שהיא מצד הסבר' וא"כ עובר על כל מיני הוצאה כמו בשבת עיין: