מנחת חינוך · סימן ט״ו, ו׳

והנה לאו זה הוא דוק' ראשון המוצי' אבל אם לאחר שהוציאו חזר זה והוצי' א"ע על לאו זה דבפסח אין מוציא אחר מוציא עיין ר"מ כאן וז"ל אין מוציא אחר מוציא בפסח שכיון שהוציאו הראשון נפסל עכ"ל והכסף משנה הראה מקום ד"ז בירושלמי ואינו ת"י. אך כפי הנראה מהר"מ טעמא יהיב למילתי' כיון דנפסל ע"כ אינו חייב עוד מבואר דעתו דבפסח פסול ל"ש לאו זה ובודאי אית' כן באיזה מכילתא או תוספת' ולפי זה מה אם נפסל ביוצא א"ע אח"כ על לאו זה מכ"ש בנפסל מחמת ד"א ודאי א"ע בלאו זה כמו שמצינו במנחה דאף אם נפסלה מחמת ד"א א"ע על לאו זה דחמץ מכל מקום בנפסלה מחמת חמץ עוברים ויש מחמץ אחר מחמץ עפי"ב מה' מעה"ק ומ"ל פ"א מהק"פ אם כן כאן דבנפסלה מחמת ד"ז אין מוציא אחר מוציא מכ"ש בנפסל מחמת ד"א ודאי א"ע ע' במקומות אלו ותבין. ואם נפסל פסול דרבנן כגון ליל ט"ו אחר חצות וכדומה איזה פסול דרבנן אם חייב על המוציא כיון דמה"ת כשר הוא זה תלוי במה שנסתפק המ"ל פ"ז מה' תרומות והובא כ"פ בח"ז. ועיין בילקוט הביא מכילת' לא תוציא מן הבשר ולא מן העצמות שנתמעט עצמות מלאו זה ונרא' דגם גידין שא"ר לאכילה כמש"ל ושומן של גה"נ או שאר קרומים שראוים לאכילה מן התורה רק מדרבנן אסורים תלוי בס' המ"ל הנ"ל. ופשוט דעצמות שיש בהם מוח וסתום דאין נמנין עליו בפסח דא"ר לאכילה בלא שבירת עצם עש"ס ור"מ ודאי עוברים על לאו זה אף דא"ר לאכילה חדא דמה"ת ראוי ע"י גומרת' ועוד דהו"ל כמו בשר בכלי שאינו יכול לפתחו דודאי עובר דבאמת חזי רק ארי' דרביע עליו מחמת איסור שבירה וכן הדין גבי נותר דטעונין שריפה אף דדבר פסול אין טעון שרפה ע' פסחים מכל מקום כאן באמת כשר רק ארי' דרביע עליו אם כן ה"נ וז"פ.