מנחת חינוך · סימן ט״ו, ה׳

ונראה דוק' גבי שבת דהוא גזירת הכתוב בעשותה וילפינן דזה יכול וזה יכול פטורים ע"ש אבל כאן שנים שהוציאו אפילו זה יכול וזה יכול מכל מקום שניהם חייבין דאין לנו קרא לפטור אבל אם א' יכול וא' א"י זה שא"י פטור דה"ל מסייע וא"ב ממש זה נוהג בכ"מ ע"ש בסוגי' אם כן כאן נמי. ואפ"ל דאם הוציאו פסח בשבת שנים זה יכול וזה יכול כיון דחייבים על הוצאת הפסח חייבים ג"כ על הוצאת שבת אם הי' לר"ה דאחשבי' כמש"ל ויש לחלק תן לחכם וכו'. ולכאורה בשבת זה עוקר וזה מניח גמרינן שם מקרא דפטורים דף צ"ג וג' אם כן כאן דליכא קרא אפשר דאם נגמרה הוצאה ע"י שנים יתחייבו דהיינו זה עוקר וזה מניח וע' תוס' ג' ד"ה שניהם פטורים כתבו דעל העוקר אין סבר' שיתחייב רק הש"ס מקשה דהמניח מיהא חייב אף דלא עקר דע"י נגמרה המלאכה ע"ש וע"ז אמרינן דנלמד מקרא אם כן אפשר כאן בזה עוקר וזה מניח יתחייב המניח עכ"פ. ועפ"י ריש מכלתין דשבת כתב דזה עוקר וזה מניח אפשר רק מחטאת פטור דמיעטי' קרא אבל מלקות חייב אם כן אפשר כאן נמי כיון דליכא קרא חייב המניח ע"י עקירת חבירו וצ"ע. וע' מס' שבת ובר"מ דיני הוצאת שבת ויש ללמוד הרבה דברים משם והנחתי לחכמים לברר ב"ה.