מנחת חינוך · סימן ט״ו, ד׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ועפמ"ג הלכות שבת בפתיחה הכוללת מסופק לענין שאר מלאכות של שבת קצירה וכדומה אם אין ח"ש הראשון קיים אם חייב על ח"ש השני דאפשר דוק' הוצאה דינא הכי דמלאכה גרוע הוא ע"ש. ובאמת ברש"י שהבאנו נראה דוק' גבי הוצאה להטעם שפירש ואין כאן מקומו. גם אם חסר מן הח"ש הראשון עד שלא הניח השני כמבואר שם גבי דיו. וע' שבת צ"א איבעיא בגמר' זרק כזית תרומה לבית טמא אי חייב על הוצאת שבת אף דהוא פחות מגרוגרות כיון דהוא חשוב לענין טומאה ע"ש בתוס' ור"מ פ"ח משבת ומכל מקום ומ"ל שם ובעי למפשט מהא דלחה"פ ושתי הלחם שיעורן כהוצאת שבת כגרוגרת אף דלענין יוצא הוא בכזית ודחי הש"ס התם תיכף שהוציאן חוץ לעזרה ואינו בר"ה עדיין נפסל אבל הכא בהדי הדדי קאתי והר"מ שם פוסק אבעיא זו לספק כיון דלא נפשטה. ונראה דכאן גבי פסח אם חל ליל ט"ו בשבת והוציא מן בית כזית והניח בירושלים אחר שנפרצה בה פרצות דהוי ר"ה ע' פסחים ס' או שעקר מביתו ולא הניח עד חוץ לחומת ירושלים ודאי חייב על הוצאת שבת אף אם לא הוציא רק בכזית כיון דחשיב הוצאה ללאו זה דהוצאת בשר הפסח ה"נ נחשב לענין הוצאת שבת וע"כ לא עלתה שם האיבעיא בתיקו רק שם דאין חיוב על ההוצאה רק דנימ' כיון דחשיב לענין טומאה או שנפסל יהי' נמי חשוב להוצאת שבת ע"ז לא אפשיט' הבעיא דאפשר אין ענין זל"ז אבל כאן כיון דעובר בלאו דהוצאה בלא הפסול דנפסל מקודם שהניח כאשר יבואר ב"ה לקמן אלא כיון דעובר בלאו בהוצאה חשוב נמי לענין שבת כמו שמצינו במסכת סוכה מיגו דהוי דופן לשבת או לסוכה הוי דופן לחבירו וכ"פ מצינו סבר' זו דאחשבי'. ודעת רש"י פ' המוצא תפילין דאף דתפילין הוא דרך מלבוש מכל מקום אתי איסור בל תוסיף ומשוי כמשא לחייב משום הוצאת שבת ע"ש אם כן ה"נ איסור דהוצאת הפסח משוי כמשא נמי לענין הוצאת שבת וחייב אף בכזית משום שבת ואפילו בלא חל בשבת לשיטת הרבה ראשונים שסוברים דהוצאה שלא לצורך כלל לוקין בי"ט ע' בסוגי' דמתוך בביצה אם כן כאן בהוצאה של פסח שהוא שלא לצורך כלל דעוד עובר בלאו אם כן עובר ג"כ על לאו דמלאכת י"ט אף בכזית כיון דחשיב לענין הוצאת הפסח כמש"ל [ואף להסוברים דגם באיסור שייך על כל פנים צורך קצת כיון דצריך לאותו דבר ע' תוס' ביצה והד' עתיקין מכל מקום משכחת לה באם באמת הוצי' שלא לצורך כלל חייב אף על כזית משום הוצאת י"ט וז"פ] וע' שבת צ"ג ור"מ פ"א מה' שבת שפסק שם שנים שהוציאו איזה משא בשבת זה יכול וזה יכול שניהם פטורים זה אינו יכול וז"א יכול שניהם חייבין ושיעור א' לשניהם זה יכול וזה א"י חייב זה שיכול והשני פטור דמסייע אין בו ממש.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.