מנחת חינוך · סימן ט״ו, ג׳

והנה אף דגבי שיעור הוצאת אוכלים גבי שבת הוא כגרוגרת עש"ס ור"מ אבל כאן שיעור הוצאה הוא כזית עיין ר"מ כאן והרהמ"ח לא גילה דעתו כמה השיעור והכסף משנה לא הראה מקום הדין ואין לה"ר מפסחים פ"ה דמבואר שם דאית ביה כזית וליכא כביצה ע"ש שם מיירי אם אכל היוצא דלוקין משום בשר בשדה זה ודאי בכזית כשאר איסורי תורה דכתיב בהו אכילה אבל לשון הוצאה לא מוכח שם. אך ודאי מצא הר"מ כן באיזה מקום. ובפרט לפמש"ל דכ"מ שאין אנו מוצאים שיעור מפורש סתמא הוא בכזית אפילו בלא לאו דאכילה ואף דראוי לומר כיון דשוה לשבת לענין עקירה והנחה אם כן ה"ה לענין שיעור ג"כ. א"ד דזה נפקא לן מקר' דלשון הוצאה אבל שיעורין הם הל"מ ובפרט לענין הוצאות שבת יש הרבה שיעורים רק לגבי אוכלים שיעורן כגרוגרות אם כן לא נפיק כאן מכל שיעורי תורה ששיעורן בכזית ואם הוציא פחות מכשיעור אם יש איסור תור' דינו כמו כל ח"ש שאינו מאיסורי אכילה דיש אחרונים סוברים שאינו רק מדרבנן וע' ח"צ ודג"מ תמ"ב ויש סוברים שהוא מן התורה עפמ"ג או"ח והובא לעיל כ"פ ואם הוציא פחות פחות מכשיעור וע"י צירוף יש כזית ודאי מצטרף אפילו ביותר מכא"פ דבאיסורין חוץ איסורי אכילה ל"ש א"פ ומצרף אפילו ביותר משיעור זה וכן הדין גבי שבת ומשנה שלימה בשבת ק"ה כתב אות א' שחרית ואות אחת בה"ע דוק' בשתי העלמות פוטרים חכמים דסברי יש ידיעה לח"ש אם כן בהעלם א' חייב וה"ה בהוצאה וז"פ דכא"פ הוא באכילה ולא בשאר דברים וז"פ. וע' שבת ד"פ א"ר אם הוציא ח"ש ואח"ז הוציא ג"כ ח"ש אם הגביה ראשונה קודם הנחת השני' פטור ואינו מצטרף דנעשה כמו שנקלטה או שנשרפה. ופירש"י ד"ה כמו ה"נ כי גמרה הוצאה בטלה להנחה קמיית' וה"ל כמאן דליתא וכ"פ הר"מ פח"י מה"ש אם כן כיון דהטעם דבטלה להנחה קמיית' אם אין הראשונה קיימת בשעת הנחת השניה אם כן ה"נ אם הוציא פחות מכזית והגביהה או שנשרפה ואח"כ חזר והוציא פחות מכזית פטור ואינו מצטרף אלא אם כן הח"ש הראשון מונח עדיין כמו בשבת כנלע"ד פשוט דל"ה הנחה וכאן בעינן נמי עקירה והנחה.