מנחת חינוך · סימן ט״ו, ב׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

והנה הלאו הזה דהוצאה מן החבורה או מן הבית הוא רק בליל ט"ו אבל בע"פ או לאחר ט"ו אינו נוהג לאו זה דהוצאה מבית ומכ"ש מחבורה דל"ש דאין אוכלין אז בני חבורה וזה מבואר להדיא בר"מ כאן והמוציא וכו' בליל ט"ו לוקה שנ' כו' והרהמ"ח אף שלא הזכיר זה דעתו כן דדרכו למשוך אחר דברי הר"מ אם לא שמביא בפירוש דעתו לחלוק כמבואר בספרו הזה וכן מבואר בפירוש המשנה להר"מ על משניות הפסח שיצא וכו' ואבר שיצא וכו' עתי"ט שם. ובגמרתינו לא מצאתי כעת מפורש דוקא בליל ט"ו אך ודאי מצא הר"מ באיזה מכילתא וברייתא והכסף משנה לא הראה מקומו ובסמ"ג מצוה שנ"ב ג"כ אינו מבואר דוקא ליל ט"ו והנה כבר כתבתי דדעת הר"מ דאף שהפסח נאכל בשתי חבורות מכל מקום לאחר שלקחו כל חבורה לעצמם חלקם ואוכלים כל חבורה בפ"ע אסור להוציא אח"כ ח' בשר מחבורה לחבורה וכ"ה להדי' בתוס' פ"ו ע"ב ד"ה ומ"ס וראיתי לרש"י פ"ה ע"ב על הברייתא דמוציא מחבורה לחבורה מנין פי' חבורה של שני פסחים בבית אחד עכ"ל נראה דוקא בשני חבורות של שני פסחים אבל בשני חבורות של פסח א' ל"ש זה הלאו דהוצאה דלא כתוס', והר"מ והתוס' ודאי מודים דגם בשני חבורות של שני פסחים עוברים אלא דס"ל דאפילו בפ"א ג"כ עובר בלאו ודעת רש"י אינו כן אלא רק בשני חבורות של שני פסחים אבל בשני חבורות של פסח א' א"ע בלאו וכעת לא נתברר לי טעם מחלוקתן וערש"י פי' לענין שאינו אוכל בשני מקומות מבואר שם דשני חבורות אפילו בפ"א הו"ל כשני מקומות ומכל מקום לענין הוצאה דוקא בחבורה של שני פסחים לדעת רש"י והנה לשון הברייתא פ"ה המוציא בשר הפסח מחבורה לחבורה וכן אח"ז מוציא בשר הפסח מחבורה לחבורה מניין וכן ר' אמי אמר המוציא בשר הפסח מחבורה לחבורה נראה דוקא דהאיסור שלא יוציאנו מחבורה זו ויניחנו בחבורה האחרת אבל אם הוציא מחבורה שלו והניח חוץ לחבורתו ולא בחבורה אחרת אינו מבואר דיהא חייב ולשון הר"מ כאן ואין מוציאין מחבורה שאוכל בה והמוציא כזית בשר מחבורה לחבורה לוקין שנאמר וכו' מתחלת לשונו נראה דאסור להוציא כלל מחבורתו חוץ לחבורה אפילו בלא חבורה אחרת ובסוף הלשון כמבואר בגמ' מחבור' לחבורה ואח"כ בה"ב כתב בשר הפסח שיצא חוץ לחבורתו בין בזדון וכו' ולא כתב כלשון הברייתא דיצא מחבורה לחבורה והרהמ"ח כתב כלשון הזה שלא להוצי' בשר הפסח ממקום החבורה שנא' וכו' ולא הזכיר כלל מחבורה לחבורה וא"י איזה דוקא אם כלשון הגמרא מחבורה לחבורה הוא דוקא דכך גזירת הכתוב או אפשר דלאו דוקא ה"ה חוץ לחבורתו סגי כלשון הר"ם והרהמ"ח. ולכאורה בגמ' נלמד ד"ז מתיבת חוצה חוץ לאכילתו אם כן בחוץ לחבורה סגי כיון דהוא חוץ לאכילתו ונראה לה"ר מדברי הר"מ ה"ד כשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו עד שמגיע אצל חבורתו ואח"כ אוכל מה שבפיו שאסור לאכול בשני חבורות והוא ממשנה פ"ו וז"ל המשנה כשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו עד שמגיע אצל חבורתו ואוכל ופירש"י קופץ פיו שלא יחשדוהו שאוכל עם חבורה אחרת וא"כ לדעתו תמיד כשעומד למזוג אפילו אין חתיכת פסח בפיו מכל מקום קופץ את פיו ומחזיר את פניו מפני החשד כיון דמוזג בחבורה האחרת אבל הר"מ פירש במשנה פי' אחר לא מפני החשד אלא דמיירי שיש לו פסח בתוך פיו ואסור לאכלו כ"ז שהוא בחבורה האחרת ע"כ קופץ פיו וכו' עד שמגיע לחבורה שלו ואוכל מה שבפיו כמבואר להדי' בדבריו ואי אמרת דאיסור הוצאה היא אם הוא חוץ לחבורה אף בלא חבורה אחרת אם כן תיכף שהלך מחבורה שלו ואוכל בפיו נפסל הח' שבתוך פיו דקיימא לן דנפסל ביוצא חוץ לחבורה ועובר על בשר בשדה כמבואר כאן וא"כ היאך יכול לאכול בחזרתו לחבורה ובפיו הוי ג"כ הוצאה כמו שבת. עש"ס ור"מ ה' שבת פי"ג ה"י דאינו נקרא הוצאה הן לענין איסור והן לענין נפסל ביוצא אלא ביוצ' לחבורה אחרת וא"כ כאן לא יצא השמש בח' שבפיו לחבורה האחרת כי המיחם עומד באמצע ולדעת הר"מ אינו מפורש כפירש"י דהשמש עומד למזוג לחבורה האחרת. ע"ש במשנה דרש"י הוכרח לפרש כן דאל"כ אם אינו הולך לחבורה אחרת מאי חשד איכ' שאוכל עם חבור' אחרת כיון דאינו הולך להם וע"כ צריך לפרש דמוזג ג"כ לחבורה האחרת אבל הר"מ מפרש כפשוטו דעומד מחבורתו לילך אצל המיחם ליטול מים ולמזוג אצל חבורתו רק כיון דמקום המיחם חוץ למקום חבורתו אסור שם לאכול מה שבפיו דאסור לאכול בב' מקומות אם כן כיון דבחזר לחבורה שלו רשאי לאכול מה שבפיו ע"כ בחוץ לחבורה לא נקרא יוצא ולא נפסל הפסח כלל. ואל יקשה בעיניך לשון הר"מ שכתב שאינו אוכל בב' חבורות נראה דהוא אצל חבורה האחרת ז"א דהר"מ קורא לשני מקומות ב"ח כמבואר אח"ז דכתב דאין הפסח נאכל בשני חבורות היינו בשני מקומות כמ"ש הכסף משנה בהלכה א' ע"ש היוצא מזה לענין לאכול הפסח צריך דוקא במקום חבורתו וחוץ לחבורה הו"ל מקום אחר ואסור לאכול בשני מקומות ולא גרע מנסתלק מחיצה דהו"ל מקום אחר ע"ש ויבואר לקמן ב"ה אבל לענין איסור הוצאה אין איסור אלא מחבורה לחבורה דאז עובר בלאו וגם נפסל ביוצא כפשט לשון הבריי' ול' ר"א כנלע"ד ולעורר באתי ע' בסוגיא וברש"י ותבין. וגם ד' רש"י שהבאתי לעיל דמחבורה לחבורה היינו לחבורת פסח אחר אבל פסח א' בשני חבורות א"ע כשהוציא מחבורה לחבורה אם כן מכש"כ דא"ע כשיצא חוץ לחבורתו דאל"ה ת"ל דיצא מחבורתו ונפסל תיכף ועבר ע"כ דהוא גזירת הכתוב דדוקא מחל"ח אחרת כנלע"ד. והנה פשטא דקרא דאסור להוציא מבית ומבואר שם לשיטת הר"מ מן האגף לפנים וכו' ה"ה מחדר לחדר כל שחלוק במחיצות אסור להוציא מא' לחבירו ערש"י פ"ו שם כגון בשני חדרים וכו' ואפילו בשתי חבורות מכ"ש שני חדרים ע"ש ונראה פשוט דצריך להיות מחיצה גבוה עשרה כמו מחיצות שבת עיין ר"מ ה' שבת וכל דלא הוי מחיצה לשבת כגון פרצה יותר מעשר ושאר דינים ע' עירובין ובר"מ ובשו"ע או"ח ה"ה דלא הוי מחיצה לענין זה ולא אאריך בדיני מחיצות כאן ע"ש ובכ"מ דל"ה שם מחיצה ה"ה כאן כ"נ פשוט. ומבואר בש"ס ובר"מ והרהמ"ח דאינו חייב על הוצאה זו של פסח עד שיניח דהוצאה כתיב בה כשבת מה שבת וכו' ה"נ עד דעביד עקירה והנחה ע' דף פ"ה ובשבת ד' מבואר דבעינן עקירה והנחה במקום ד' על ד' וע"ש בש"ס כ"פ ובר"מ פי"ג מה"ש אם כן אפשר דכאן נמי בעינן עקירה והנחה במקום דע"ד כיון דאיתקש לשבת ואפ"ל בשלמא לענין עקירה והנחה דזה נלמד לחז"ל מאל יוציא דבל"ז ל"ה הוצאה כלל ע' שבת ג' תוד"ה בעשותה אם כן ה"נ ל"ה הוצאה כלל אבל עקירה והנחה בדע"ד דבאמת הוי הוצאה רק בשבת פטור אם כן כאן חייב דמ"מ הוי הוצאה ונ"ל דתלי בשני טעמים שבתוס' שבת ד' ד"ה והא בעינן דר"ת מפרש דאין רגילות להניח מפחות מדע"ד ומסתמא כן הוי במשכן אם כן דוקא בשבת כל דל"ה במשכן אין חייבים אבל כאן חייב דאין ענין למשכן והר"י מפרש שם דאל יצא שם בשבת משמע מקום החפץ ואין מקום חשוב פחות מד' וא"כ כיון דנפקא לי' מאל יוציא אם כן כאן נמי צריך עקירה מעל מקום דע"ד והנחה במקום דע"ד כמו דבעינן עקירה והנחה כנלע"ד וע' שבת ח' גבי נעץ קנה ברה"י דחייב אף דלא הניח ע"ג מקום דע"ד ע"ש בתוס' דרה"י כמאן דמליא דמי וער"מ פט"ז מה"ש הי"ז ובמ"מ שם מביא הרבה שיטות דברה"י עקירה בעינן ממקום דע"ד והנחה סגי ע"ג כ"ש והד' ארוכים בה' שבת אין כאן מקומו אם כן אפשר כאן ג"כ אם הוציא בבית א' מחבורה לחבורה והניח אפילו על כ"ש חייב או שהיו יושבין ואוכלין בר"ה והכניסו לרה"י דג"כ הוי הוצאה דהוי ממקום למקום חייב אפילו הניחו על כ"ש ואם הוציא מבית לר"ה אפשר צריך הנחה ע"ג דע"ד כמש"ל ועיין בפסחים בסוגיא שם מבואר דלענין זה ג"כ דומה להוצאת שבת אם לא הוצי' כולו רק אגדו בפנים ל"ה הוצאה ואם הוציא מקצת אינו חייב כמו בשבת עיין ר"מ פי"ב מה' שבת וכן אגד כלי שמי' אגד לפ"מ דקיימא לן גבי שבת עיין ר"מ שם ועתוד"ה חילוק בין כלי שיש לו תוך ויבואר לקמן אי"ה דיש חילוק בין חיוב הלאו ולענין לפסול מחמת הוצאה ע"ל אם כן כאן נמי אם הוציא כלי עם ח' וחצי הכלי חוץ לבית אינו חייב דהוי אגד כלי ומכ"ש בהוציא ח' בשר וחצי בחוץ דאין חיוב ויבואר לקמן.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.