מנחת חינוך · סימן ט״ו, י״ב

והנה בפסחים פ"ו מבואר היו יושבים ונפרצה מחיצה ביניהם היינו שנעשה מחיצה ביניהם ופרש"י כגון חבורה אחת שהיו יושבין ונעשה מחיצה ומפסיק ביניהם אמרינן לדברי האומר הפסח נאכל בשתי חבורות אוכלין לדברי האומר אין הפסח נאכל בשתי חבורות אין אוכלין דעשיית מחיצה עושה החבורה לשתי חבורות ופרש"י דאף למי שסובר דנאכל בשתי חבורות סובר דאין הפסח נאכל בשתי מקומות מכל מקום מותר לאכלו דאין כאן ב' מקומות שהרי אינו רואה אויר חדש שלא ראה עד עכשיו. היו יושבין ונסתלקה מחיצה מביניהם. פירש"י שתי חבורות שהיו יושבין ונסתלקה המחיצה אמרינן לד' האומר האוכל אוכל בשני מקומות רשאים לאכול ולד' האומר דאין נאכל בשני מקומות אין אוכלין דסילוק המחיצה עושה שני מקומות יתיב ר"כ קפשיט לי' מיפשט ופירש"י דהי' אצלו בפשיטות דעשיית המחיצה עושה שתי מקומות א"ל ר"א ותבעי לך סילוק מחיצה ועשיית מחיצה אי ה"ל כשתי חבורות וכשתי מקומות א"ל תיקו והיוצא מסוגיא זו דלר"כ דפשיט לי' הי' אצלו בפשיטות דעשיית מחיצה עושה שתי חבורות אבל לא שני מקומות כמבואר בפירוש דלמאן דמתיר לאכול בשני חבורות מותר לאכול אף דהוא אוסר לאכול בב' מקומות וכן סילוק מחיצה פשיט לי' דהוי שני מקומות ולא שתי חבורות ואף ר"א א"ל דהוא ספק היינו עשיית מחיצה אפילו למאן דסובר אין נאכל בשתי חבורות אולי ל"ה עשיית מחיצה כשתי חבורות וכן סילוק מחיצה אולי ל"ה כב' מקומות ע"ש בגמרא ולפי מה שפסק הר"מ כר"י דהפסח נאכל בשני חבורות אם כן בעשיית המחיצה ודאי מותר לאכול כי הו"ל כשני חבורות או ספק שני חבורות דמותר לאכול ובסילוק מחיצה כיון דפסק הר"מ דאין אוכל בשני מקומות אם כן אסור לאכול אך מספק כר"א דספוקי מספ"ל וז"ל הר"מ בפסקי' ה"ה שתי חבורות שנפרצה מחיצה מביניהם אין אוכלים וכן אם היתה חבורה אחת ונעשית מחיצה ביניהם אוכלים עד שתחשך שאין הפסח נאכל בשתי חבורות. והנה מ"ש שאין הפסח נאכל בשתי חבורות אף דסובר הר"מ כר"י דנאכל בשתי חבורות כוונתו כאן דאינו נאכל בשתי מקומות עכ"מ ה"א אבל זה תמוה מאוד אמאי בעשיית מחיצה אינם אוכלין כיון דפסח נאכל בשתי חבורות עי' בגמ' להדי' דלמ"ד הפסח נאכל בשני חבורות אוכלים בעשיית מחיצה אם כן צ"ע מאוד ד' הר"מ ועיין בצל"ח הרגיש בזה וכתב דהר"מ מפרש דר"א אמר דהוא ספק דהיינו אפילו עשיית מחיצה ואפשר דהוי כב' מקומות או סילוק מחיצה אפשר דהוי כב' חבורות ע"ש ודו"ק. וקצ"ע אי האי מחיצה בין עשיי' או סילוק אי בעינן כדין מחיצות שבת דוקא מחיצה עשרה שיוכל לעמוד ברוח ושאר דינים ואם נעשה מחיצה שבשבת ל"ה מחיצה או שהי' מחיצה ונראה מתוכו אויר חדש ומכל מקום לא בטלו מתורת מחיצה כגון פרצה פחות מעשר וכדומה הרבה אם הוי כמו סילוק מחיצה אף דבשבת הוי מחיצה מכל מקום הרי נראה כאן אויר חדש או אפשר כל היכי דלגבי שבת הוי מחיצה או לאו ה"ה כאן בין לענין עשי' או לענין סילוק. ומכח ד"ז דאין אוכלין הפסח בשני מקומות מבואר במשנה סוף פסחים דבני חבורה שישנו לא יאכלו ודעת הר"מ פ"ח מהחו"מ דאם ישנו מקצתן חוזרין ואוכלין ובישנו כולם דהיינו שנרדמו לא יאכלו ואם נתנמנמו כולם יאכלו והר"מ פסק דר"י אסיפא פליג ופסק כר"י ורשב"ם פי' דר"י ארישא פליג ומחמיר דאפילו מקצתם אם נרדמו לא יאכלו וערשב"ם שכתב שחומרא בעלמא היא דנראה כאוכל בשני מקומות וער"מ והרב המגיד שם.