מנחת חינוך · סימן קמ״ט, א׳

שלא יכנסו כו'. עיין ר"מ פ"א מהב"מ וכ"ה כהן שגדל שערו ושיעור גידול שער ל' יום דילפינן מנזיר דכתיב קדוש יהי' גדל פרע כו' והם ל' יום דסתם נזירות ל' יום ונכנס למקדש ועבד עבודה עובר בלאו וחייב על לאו זה מב"ש ובהתרו בו למלקות לוקין ונחשב בכלל הלוקין בר"מ פי"ט מסנהדרין ואע"פ שחייב מיתה אין מחלל עבודה ועבודתו כשרה ובפ"ט מהב"מ מבואר בר"מ דזר וטמא כו' א"ח מיתה אלא בעבודה תמה ועל שאר עבודות א"ח ע"ש. ופ"ר לא נזכר אי צריך דוקא עבודה תמה ועיין במ"ל כ' דין שתויי יין לא נזכר לא בזבחים ולא בד' הר"מ וכ' דנראה מזבחים דח"י דא"ח ע"ש ונראה דה"ה פ"ר דילפינן ח"מ מהיקש דשתי' עש"ס ור"מ אם כן לא חמיר משתיה דא"ח אלא על עבודה תמה אף שמבואר שם דאינו היקש גמור רק גמרא גמירי ולאחולי עבודה לא אתקש מכל מקום מסתברא דאינו חמור משתויי יין ע"ש. והנה בשאר עבודות אף שא"ח מיתה הזר וכדומה מכל מקום עובר בלאו ולוקין עיין ר"מ בה"ה נראה דכאן גם כן לוקין אך אינו ח"מ כ"נ. והנכנס פ"ר בלא עבודה דעת הר"מ דלוקין אם נכנס דוקא מן המזבח ולפנים היינו בין האולם ולמזבח בלא עבודה א"ע ודוקא בעל מום מסופק המ"ל בד' הר"מ פ"ו כאן ואפשר דגם הגשה למזבח עובר ע"ש אבל כאן בודאי דוקא בין המזבח לאולם ע"ש ותבין. ולשון הר"מ כאן בהט"ו יראה לי כו' או פרוע ראש אף על פי שלא עבד לוקה הואיל והוא ראוי לעבודה ונכנס בשעת העבודה כו' נראה מדבריו דוקא בראוי לעבודה אבל בא"ר לעבודה כגון זר או איזה פסול הנחשב שם בפ"ט אין לוקין על הכניסה משום לאו זה דפ"ר אך מ"ש בשעת עבודה נראה דאם נכנס שלא בשעת עבודה אינו לוקה א"י איזה זמן בא למעט ובכ"מ כתב בשם רמב"ן דבשעת עבודה היינו ביום שעבודה כשירה כו' ואיני מבין דגם בלילה שייך עבודה הקטרת אימורים והרבה דברים שכשרים בלילה והזר חייב עליהם מב"ש שהפך בצינורא ע' פ"ט כאן ופ"ד מהמעה"ק אם כן למה אינו קרוי בלילה שעת עבודה ואפשר דבא למעט אם נפגם המזבח עפי"ד מפסולי המוקדשין לענין מחשבה אבל בלילה לפ"ד ה"ל שעת עבודה וד' רמב"ן אין מובנים לי. והראב"ד בהשגות והרמב"ן חולקים על הר"מ וכ' דכניסה לחוד אינו מן התורה כלל רק מעלות דרבנן ומובא דעת רמב"ן כאן בד' הרהמ"ח וטענותיהם באריכות בסמ"ק של רבינו ואינו ת"י כעת. ובמה שכ' לעיל דפ"ר הוי ל' יום דילפינן מנזיר עיין במס' נזיר ובר"מ פ"ד מה"נ דנזיר לכתחלה מגלח יום ל"א דנזירות ל' יום כר' מתנא שם ובדיעבד אם גילח יום ל' יצא אם כן איכא לספוקי דאפשר דוקא יום ל"א הוי פ"ר א"ד כיון דבדיעבד יצא ביום ל' וה"ל פרע אם כן ביום ל' הו"ל פ"ר. וכ"נ כיון דיצא בתגלחת ואמרינן מקצת יום ככולו ע"ש בש"ס אם כן בודאי הוי פרע דגדל פרע כתיב בנזיר אם כן ה"נ ודוקא ביום ל' בבוקר דגבי נזיר מועיל תגלחת בדיעבד אבל בליל ל' לא דמקצת היום ככולו ל"א אלא ביום ולא בלילה ע' בש"ס כ"פ לענין זב וזבה ואבילות לא הוי פרע ופטור כאן ג"כ וא"כ אם נכנס ביום ל' קודם עה"ש לבין אולם ולמזבח ושהה שם עד שהאיר השחר עובר בלאו אם אינו יוצא וגם אי אמרינן דגם לאו שאב"מ מכל מקום אם בא ע"י מעשה אף בהיתר לוקין עמ"ל פ"ג מהב"מ ובמשנ"ח לוקין בכה"ג והר"מ כ' כאן בהט"ו דלוקין על שתו"י ופ"ר וקרועי בגדים בנכנס ובהט"ז כ' ודין הנכנס והיוצא א' הוא כיצד כגון ששתה יין לפנים או קרע בגדים לפנים לוקה והשמיט פ"ר דמשכחת לה ג"כ שנעשה בפנים כמ"ש אך הוא מלתא דל"ש או דסובר כיון דתחלת המעשה בהיתר אין לוקין כמו שהוכיחו האחרונים מדבריו. ועיין בסנהדרין פ"ג רש"י ד"ה פרועי ראש פי' שם ששימשו פ"ר שעברו עליהם יותר מל' יום שלא גילחו ראשם משמע דוקא יותר מל' וביום ל' אינו נקרא פרע וצ"ע.