מנחת חינוך · סימן קמ״ח, ד׳

ומבואר דהאוכל כזית מדם חייב וכ"ה בר"מ מהש"ס כריתות כ"ב בלב בהמה אם יש בדמו כזית חייב. וצריך אני להתלמד בד"ז כיון דדם הוא משקה והיא א' מז' משקים שמכשירין למקבלין טומאה ע' בש"ס כ"פ ובמשנה דמכשירין ובר"מ פ"א מהט"א ומצינו כ"פ במשקים ששיעורן רביעית כאשר אביא לך כאן ומנין שזה ברביעית וזה בכזית. וארשום מקומות שפי' להדיא השיעור ובכ"מ דסתם הר"מ דבריו. בפ"ג בה' ברכות לענין ברכה אחרונה כ' הר"מ דאוכלים בכזית ומשקים ברביעית ושם הוא רק מדרבנן ע"ש פ"א דעתו. והכסף משנה כ' טעם הר"מ מדאשכחן בעלמ' לענין אכילת איסורים דשתית משקין ברביעית דומיא דאוכלים בכזית ע"כ נ' דפשוט להכסף משנה דגבי א"מ שיעור משקין ברביעית. והנה לענין ברכה אחרונה התוס' מסופקים אי בכזית או ברביעית ועטאו"ח סי' ר"י. ובפ"א מהחו"מ כ' הר"מ אוכל כזית חמץ חייב וא' הממחה ושותה והוא מפורש בחולין נפש לרבות השות'. ובתוס' הקשו ל"ל ריבוי הא בלאו הכי שתי' בכלל אכילה. ותי' דדוקא מילי דשתיי' כגון יין ושמן הוי בכלל אכילה אבל מידי דאכיל' דממחה לה אינו בכלל אכילה ע"כ צריך ריבוי על כל פנים נראה מד' הר"ם דגם שותה הוא בכזית ולו' דכוונת הר"מ דממחה כזית יבש והוי רביעית בלח ז"א מוכרח דלא כל המשקין שוים ע' בפ' המוציא בשבת וגם משמעות הלשון משמע שאף אם הוא לח בכזית אף על פי שאם נקרש יהי' פחות מכזית ואם אין דעתו כן ה"ל לפרש מבואר דבמשקה ג"כ כזית. וכאן גבי דם דהוא משקה כ' בפי' כזית ומיירי שהיא צלול כסתם דם ודם שהקפה בין באור בין בחמה אינו מביא כלל. ובפ"ט מביא דין בב"ח דמי שאכל משניהם כזית לוקין נראה דאם אכל חלב לבד כזית ג"כ לוקין דאי הי' צריך לחלב שיעור יותר לא הי' מצטרף להחמיר כמבואר כ"פ בש"ס דשיעור גדול אינו מצטרף לשיעור קטן להחמיר. ובפ"י הכ"ב כ' הטבל כו' המשקים כו' חוץ מיין של כה"כ ויין ושמן של ערלה שלוקין עליהם כדרך שלוקין על זתים וענבים ואינו מבואר בפי' אם הוא בכזית כמו זיתים וענבים או ברביעית ולוקין עליהם כדרך וכו' קאי על גוף המלקות דאינו כדין משקים היוצאים כו' ובפי"א כת' דהשותה סתם יינם רביעית מכין אותו מכל מקום ובכ"מ דסתם יינם מדרבנן השיעור כשאר משקין אסורין ברביעית פשוט ליה דכל משקין האסורין שיעורן ברביעית ועלח"מ כ' דהר"מ רצה לתת כשיעור הכולל בכל השתיות מדברים אסורים שהחיוב הוא ברביעית הרי פשוט אצלו דמשקים הם ברביעית ובפט"ו בהי"ד כ' הערלה וכה"כ כו' כיצד רביעית יין של ערלה או של כה"כ כו' ואם כי שם אין נ"מ אפילו בפחות דמיירי שם לענין ביטול על כל פנים נקט בלשונו רביעית נראה דרביעית היא שיעור של משקים ואף שאין ראי' זכר לדבר יש. ובפ"ד מה' שבועות ה"ג כ' הר"מ מי שנשבע שלא יאכל היום ושתה חייב שהשתי' בכלל אכילה ובה"ד כ' וכמה ישתה ויהא חייב יראה לי שא"ח עד שישתה רביעית כשאר איסורין עכ"ל נרא' דקאי אדין הראשון אף שהיא בכלל אכילה מכל מקום צ"ל רביעית וסיים כמו בשאר איסורים מבואר דבכל אסורים משקה היא ברביעית וכבר הבאתי לעיל דכ"פ כ' בכזית וכן כאן בדם. ובפ"ה מה' נזירות כתב דכזית ענבים ורביעית יין חייב הנזיר וכ' כ"פ רביעית אך שם כתיב בתורה מיין וכו' לא ישתה אם כן אפשר לחלק דכ"ה דכתיב שתי' הוא דוקא רביעית אבל היכי דכתי' אכילה רק שתי' בכלל אכילה הו"ל בכזית כלשון אכילה עי' בנזיר פ' ג' מינים. ובפ"י מה' תרומות ה"ב כ' לענין זר שאכל תרומה בשוגג דמשלם קרן וחומש וא"ח עד שיאכל כזית שנא' איש כי יאכל ואין אכילה פחותה מכזית וכשם שאכילת תרומה בכזית כך שתייתה בכזית עכ"ל מבואר דשתיי' בכזית והכסף משנה הראה מקומו לתוספתא פ"ו דתרומות ובפ"ו ופ"ז מה' תרומות גבי זר שאכל במזיד תרומה וכן כהן טמא לא ביאר הר"מ דין שותה ובודאי בכלל אכילה וא"צ לפרש אך לא כתב השיעור אם רביעית או כזית כמו שוגג לענין קו"ח ובפ"ב מה' מע"ש ה"ה ז"ל כל האוכל כזית מע"ש או ששתה ממנו רביעית יין חוץ לחומה לוקה שנא' לא תוכל לאכול בשעריך כו' מבואר להדיא דהשיעור הוא רביעית אף דהלאו הוא מלשון אכילה לא תוכל לאכול כו' וגם ביין כ' רביעית ולא כ' שמן ג"כ דויצהרך כתיב וה"ל לכלול ולכתוב וכל השותה יין ושמן רביעית. אך ד"ז צריך לימוד אי חייב מלקות בשותה שמן של איסור ע' פ"י דתרומות הי"א גבי שותה שמן ועפ"י מהמ"א הכ"ב מבואר דלוקין על שמן ואין כאן מקומו ואי"ה יבואר במקומו. ובפ"ג ממע"ש כ' הר"מ דין אוכל מע"ש בטומאה או באנינות ודאי שותה ג"כ בכלל ולא כ' השיעור אי כזית או רביעית. ובפ"ג מה' ביכורים מביא הר"מ דין אוכל בכורים חוץ לחומה או קודם הנחה בעזרה וכן זר האוכלן דלוקין ואינו מביא דאם הביא ביכורים יין ושמן דיכול להביא עיין ר"מ פ"א או שיצאו מזתים וענבים של ביכורים יין ושמן מהו השיעור אי כזית או רביעית. ובפי"א מהמעה"ק כ' הר"מ כל האוכל כזית מבשר העולה כו' לוקה וחלבה כו' ושמנה ויינה של נסכים כולם מצטרפין לכזית אם כן מבואר דהשותה יין של נסכים בפ"ע ג"כ לוקה בכזית דאי ברביעית היאך מצטרף שיעור הקל לשיעור החמור להחמיר עכצ"ל דס"ל דעל היין חייב בכזית וע' זבחים ק"ט תוס' ד"ה עולת הקשו היאך מצטרף היין הא חלב בכזית ויין ברביעית ע"ש מה שתי' ויבואר לקמן על כל פנים הר"מ אינו מחלק כהנ"ל. והר"מ בפ"ב מהט"א כ' דמת מטמא בכזית וע"ש הטעם ובהי"ב כ' דדם המת שיעורו ברביעית אך ד"ז ע' תוס' סנהדרין ד' ד"ה מנין. ובפ"ד מה' אה"ט כת' דשרץ מטמא כעדשה וכ' דדם השרץ כבשרו ומצטרף לכעדשה אף שהיא משקה דינו כאוכל דמצטרף לכעדשה ובפ"ד מהמ"א כ' דם שרצים לוקה עליו בכזית והוא בה"י אף על פי שהיא משקה דינו כאוכל בכזית וע' פ' המוציא בשבת ובכ"ש בפסחים בתוס' שם דדם נבלה ס"ל דמטמא וסובר ר"י בר"י ברביעית הואיל ויכול לקרוש על כזית ונבלה דמטמא בכזית עיין ר"מ פ"א מהשאה"ט בכ"מ דנפקא לן מדכתיב והאוכל דצריך שיעור אכילה בכזית אם כן חזינן דדם דהוא משקה מכל מקום שיעורו ברביעית. אך לפמ"ש תוס' שם דמרבי מקרא דהוי כבשר לענין טומאה ומסברא משערין ברביעית דהוי כבשר שיכול לקרוש ניחא. ובתוס' שבועות כ"ג ד"ה גמר מביאים ירושלמי דילפינן דשתי' בכלל אכילה מדכתי' כל דם לא תאכלו ואי בשקרש והתניא דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה אלא כמו שהוא והתורה קראו אכילה עכ"ל ואיני מבין דדם שקרש מסקינן במנחות דבחמה חייב ע"ש בדכ"א רק לענין ט"א ד"ז ע"ש. הכלל לפי מה שהבאתי אני נבוך בשיעור משקין איזה ברביעית ואיזה בכזית. והנה היכי דמבואר בתור' בלשון שתי' נראה ודאי דהוי ברביעית כמו בנזיר אך גבי מעשר כתי' אכיל' ומכל מקום פוסק הר"מ דהוא ברביעית וכן בשבועה וכ"פ פוסק בכזית כמו שהבאתי. ובתוס' זבחים ק"ט ד"ה עולה כ' אף דמשקים ברביעית דוקא בדרך שתי' אבל דרך אכילה ששרה פתו ביין שיעורו כזית ובר"מ אינו מבואר חילוק זה בשום מקום. ואל יקשה לך דבר"מ פ"ה מה' נזירות כ' להדיא דהשורה פת ביין אם יש רביעית יין חייב הרי דאף דרך אכילה צריך רביעית ל"ק דאפשר התוס' לא כ' רק במקום דכתי' אכילה ושתי' בכלל אז יש חילוק בין דרך אכילה לדרך שתי' אבל בנזיר דכתי' שתי' בכ"ע ברביעית אך הו"ל להר"מ להביא חילוק זה בשבועה ובמעשר דכתיב אכילה. והרהמ"ח כאן כתב דהאוכל דם בכזית ולקמן מצוה קנ"ד גבי בהמה טמאה כ' השותה מחלב' רביעית לוקין. והנה מה שנטה שם מדרך הר"מ דהר"מ ס"ל דאין לוקין יתבאר אי"ה. אך על כל פנים סובר שם דא"ח אלא על רביעית ועיין לקמן פ' ראה מצוה תמ"ד גבי לאו דמע"ש של יצהר כ' שיעור אכילת השמן בכזית ואע"פ שהוא משקה לאכילה הוא עומד לכל ב"א ואם וכו' מחלק בין העומד לאכיל' ובין שהוא משקה אפשר כס' התוס' לעיל זבחים ק"ט שהבאתי. והנה לאו זה ככל הלאוין של מ"א לענין שלכד"א ושאר ענינים אך יש חילוק בכל אכילות אם אכל חצי חצי מצטרף בכא"פ יתר אין מצטרף וכאן הצירוף רק בשיעור שתיית רביעית וביותר אין מצטרף כדין משקין שכ' הר"ם בה' שביתת עשור וזה מבואר בר"ם כאן פי"ד ה"ח שכ' האוכל כו' אם שהה מתוע"ס כדי אכילת ג' ביצים מצטרף יתר ע"ז אין מצטרף וכו' ובהלכ' ט' כ' המחה חמץ או חלב או ששתה מן הדם מעט מעט אם שהה מתוע"ס כדי שתיית רביעית מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין. גם זה צ"ע למה לענין השיעור פוסק דדינו כאוכלים בכזית להחמיר ולמה לענין צירוף פוסק דדינו כמשקין להקל דביותר מרביעית אין מצטרף דהיא קולא דכא"פ הרבה יותר כידוע והנה כ"ז כ' למזכרת והשי"ת יעזרני לעמוד ע"ד אמת וכעת לא למדתי בעיון (ע' יבמות קי"ד ב' מבואר להדיא דדם צריך רביעית דוקא וזה פלא ע"ש דסותר גמרא כריתות כ"ב דדם בכזית ע"ש וצ"ע):