מנחת חינוך · סימן קמ״ח, ג׳

והנה בנתערב דם במים אם יש מראית דם ראוי לזריק' אף על פי דיש רוב מים ולענין איסור דם אינו חייב אם נא' טעם כעיקר לאו דאוריי' אך באמת כאן ביש חזותא אפשר בכ"ע הוי מן התורה וע' פמ"ג יו"ד סי' ק' מאריך שם בחזותא. אך על כל פנים הי' בעזרה מראית דם דבלאו הכי הי' בטל למ"ד טעם כעיקר לאו דאורייתא ולאו"ה הי' להיות בכבוש דאורייתא אם יש מראית דם דראוי לזריקה ואין כאן מקומו. ומבואר בפ' בהמה המקשה דהשוחט בהמה ומצא בן ח' חי או מת או בן ט' מת קורעו ומוציא את דמו. ובש"ס מבואר דר"י סובר אף לדברי המתיר בחלבו אוסר בדמו היינו דחייב כרת על דם הנפש. והנה הר"מ כתב כאן דדם השליל שנמצא במעי בהמה הרי דמו כדם הילוד לפיכך חייבים כרת על דם הכנוס בתוך הלב אבל שאר דמו הרי הוא כדם האיברים ועיין ר"מ ולחם משנה דד"ז אפילו בן ח' מכל מקום דם הכנוס בלב ח"כ אבל דם שחיטה א"ח כיון שכל האברים הם כשחוטין אם כן בלא נשחטה האם רק הפילה בן ח' או בן ט' מת בודאי ח"כ מכ"ש בנשחטה דדם הכנוס בלב הוא דם הנפש ואינו ניתר בשחיטה מכ"ש בהפילה בלא שחיטה. ואני מסופק בדעת הר"מ בהפילה בן ח' חי אם חייבי' על דם השחיטה או נחירה דאפשר דוקא בנשחטה האם הוי כל האברים כשחוטי' ול"ה דם שחיטה רק דם הלב אבל בהפילה דאינו כשחיטה אפשר דשייך גבה דם השחיטה או נחירה דהוי דם הנפש ובפרט לדעת הר"מ דסובר דחלב נפל אסור ע"ש בש"ס. או אפשר כיון דאינו חי ל"ה דם הנפש כלל רק הכנוס בלב דהיא במעי אמו ונוצרה כך. ובמ"מ הביא דעת ראב"ד ומסופק בדבריו דאפשר דסובר דלא כהר"מ וחייב על דם שחיטה ג"כ ע"ש. אם כן להראב"ד בהפילה הוי כ"ש דשייך דם שחיטה דלא נשחטה האם. אך לדעת הר"מ אני מסופק אפשר דוקא בנשחטה האם ל"ש דם שחיטה אבל בהפילה שייך ד"ש או אין חילוק וצד הראשון נראה וער"נ הביא בשם רמב"ן שם בחולין דדעתו דא"ח כרת על דם השליל כלל ג"כ נראה דדוקא בשליל הנמצא בשחיטה אבל הפילה נראה דח"כ אף להרמב"ן. ובר"ן שם כ' הטעם דלא ניתר הדם ג"כ בשחיטת אמו כמו חלב וגיד כיון דילפינן היתר חלב מכל בבהמה תאכלו דאכילה כתיב אע"ג דאשכחן אכילה גבי דם דכתיב לא תאכל מכל מקום כיון דאפשר לאוקמי אמידי דבר אכילה לא ילפינן משקה רק אכילה ועיין בפ"י שיט' דחזקי' מ"ש בזה. ומבואר בכריתו' דמרבינן דמו של כוי דברי' בפ"ע הוא ע"כ איצטריך לרבות וע' תוס' דברי' בפ"ע היינו שאינו לא חי' ולא בהמה דאי ס' הי' לא אצטריך לרבות דבין חי' או בהמה דמה אסור ועמש"ל במצוה הקודמת דכוי הוא ס' חי' או בהמה אם כן דמו אסור בודאי וער"מ פ"ז שחושב שם קרומות וחוטין האסורין משום דם. ובהט"ז כ' יראה לי שכל החוטין וקרומין אסורין מד"ס וא"ת שאסורים מן התורה בכלל כל חלב וכל דם אין לוקין עליהם אלא מכל מקום והוי כח"ש ועמ"מ הטעם דאין זה דם צלול אף שדם האברין לוקין שיוצא צלול. אבל דם חוטין וקרומין אינם בכלל ואסור מד"ס או מן התורה מריבוי דכל כמו ח"ש. ויש עוד כמה נ"מ בין דבר המפורש בתורה ובין דבר הנתרבה מתי' כל. ודם ביצים של זכר הוי כדם האברים עיין ר"מ כאן ובמ"מ. דם ביצים של עוף מבואר כאן בש"ס דאין איסור ובש"ס דחולין מבואר דאסור וקצת ראשונים סוברים דמדרבנן אסור. ויש מחלקין בין דם ריקום דאסור מן התורה עביו"ד סי' ס"ו. והנה בכל איסורי אכילה אף דמותרים בהנאה אסורים בסחורה עיין ר"מ כאן פ"ח ויו"ד סי' קי"ז ואם איסור סחורה מן התורה או מד"ס ע' באחרונים והמ"ל דעתו דהוא מן התורה חוץ מן החלב דכתיב יעשה לכל מלאכה אם כן נראה דוקא חלב אבל דם אסור לעשות סחורה ובפרי תואר סי' קי"ז כ' דדם מותר בסחורה דאתקש למים והסכי' עמו בנוב"י ת' חיו"ד ויש סוברים דגם חלב אסור בסחור' ע"ש. ויתר הדברים מ"ש הרהמ"ח בדיני מליחה א"ר להאריך שמבואר הרבה ועיין בזה מה שנטה מדרך הר"מ. ונוהג בכל אישי ישראל וח"כ או מלקות בדם הנפש ובשוגג חטאת ובלא הודע א"ת ובדם האיברי' במזיד מלקות ובשוגג פטור מכלום ובדם החוטין והקרומין פטור אפילו במזיד רק איסור תורה יש מריבוי דכל.