מנחת חינוך · סימן קמ״ח, א׳

שלא נאכל כו'. עיין ר"מ פ"ו מהמ"א ובטוש"ע יו"ד מסי' ס"ה עד סי' פ' וכבר ידעת כי הנהוג בזה"ז והאריכו המפורשים אין דרכי להאריך רק בקיצור. האוכל כזית מדם בהמה חי' או עוף בין טהורים בין טמאים עוברים בלאו הזה ושאר מיני דם הן דם אדם או דם דגים וחגבים או שקצים ורמשים א"ח עליהם משום לאו זה ובטהורים הדם נאכל כגון דם דגים וחגבי' הטהורי' ובטמאי' הדם כדין החלב שלהם דהוא כבשרן דהוא מתמצית גופן והיוצא מן הטמא טמא ויבואר במקומו אבל משום לאו דדם אינו נוהג אלא בג' מינים אלו היינו בהמה חי' ועוף בין טהורים בין טמאים. ודם האדם אף על פי שדעת הר"מ פ"ב מה' הנ"ל שבשר אדם אסור בעשה מכל מקום גזירת הכתוב דהדם מותר לגמרי ואינו כדין היוצא מן הטמא עמ"מ שם ואין כאן מקומו. ויש שני מיני דמים דם הנפש שהנפש יוצאת ויש דם האברים ודם התמצית שאין הנפש יוצאת בו ועל דם הנפש חייבה התורה כרת וחטאת אבל על דם התמצית א"ח כרת וחטאת רק הוא לאו וחייב מלקות ככל הלאוין. והנה הרבה לאוין נאמרו בדם ודרשינן כולהו וחלוקין הדמים בעונש כמ"ש מכל מקום הכל נכלל ואין נחשבים אלא ללאו א' ומוני המצות הר"מ והרהמ"ח ושאר מוני המצות אין מונים אלא לאו א' שלא לאכול דם וא"כ כיון שהם כולם שם א' פשוט דמצטרפין לקל שבשניהם כגון אם אכל ח"ז דם הנפש וח"ז דם התמצית מצטרף לכזית ולוקין אבל לא לענין חטאת אך למלקות מצטרף דגם דם הנפש חייב מלקות ככל ח"כ דלוקין ונחשב בפ' אלו הן הלוקין ובר"מ פרק י"ט מסנהדרין ומצטרפין כיון שהם מש"א כמבואר במעילה ובר"מ כאן פי"ד וכ"ה להדיא במהרלב"ח מובא בלחם משנה כאן בה"ו ד"ה הלב כו' וז"פ. והנה דם הנפש שחייבים עליו כרת מבואר במשנה פ"ה דכריתות דם שחיטה דם נחירה דם עיקור דם הקזה שהנשמה יוצאה בו חייבים עליו וכתבו התוס' דם עיקור י"מ דם שנעקרו הסימנים ממקום חיבורן אבל קשה כיון שאינה מתה ע"י כך והל"מ שתהא פסולה אם כן דמה אינה בכרת שאין הנשמה יוצאה בו. לכן צ"ל דם משחיטה שהיתה לאחר עיקור עכ"ל. ולכאורה קשה מאי חידוש הוא כיון דהוא דם שחיטה אף על פי דהסימנים עקורין מכל מקום כיון דהוא כבהמ' חי' אך מגזירת הכתוב ל"מ שחיטה אם כן בודאי דם השחיט' הוא ובד"ה דם הקזה כ' דה"ה דם שחיטה ונחירה ועיקור בעינן ג"כ דם שהנשמ' תלוי' בו אלא אצטריך למתני גבי הקזה כו' ועיין בש"ס שם דם קלוח הוי דם שהנשמה תלוי בו והר"מ כ' כאן אין חייבי' כו' אלא על דם השחיטה ונחיר' והתזת הראש כ"ז שיש בהם אדמימות או דם הקזה כ"ז שמקלח הנה השמיט דם עיקור ונראה דהולך לשיטתו פ"ז מה"ש דדעתו כדעת בה"ג דעיקור סימנים אינו טרפה וצ"ל דוקא שחיטה אחר עיקור כמ"ש התוס' וא"כ נכלל במ"ש דם שחיטה והתזת הראש אף על פי שלא נזכר במשנה כ' הר"מ דהוא פשוט. וגם גבי ד"ש ונחירה כ' כ"ז שיש בו אדמימות וא"צ דם שהנשמה יוצאה בו כיון דהוא במקום שהנשמה יוצאה בו דלא כהתוס' רק גבי דם הקזה בעינן דם קלוח היינו דם שהנשמה יוצאת בו אבל לא בד"ש ונחיר' והתה"ר וכ"כ בלח"מ. והרהמ"ח כאן כ' ג"כ כלשון הר"מ.