מנחת חינוך · סימן קמ״ז, ג׳

והנה בתלש חלב מבן ט' חי דחייב כר"י דוקא בהוציאו לחוץ אבל בלא הוציאו לחוץ ונשאר במעי הבהמה עד שנשחטה החלב הזה ניתר בשחיטת הבהמה אף לדעת הר"מ דחלב אינו ניתר היינו חלב העובר אבל חלב בפ"ע שנתלש ניתר בשחיטת הבהמה אף להר"מ עכ"מ ובטור וב"י מחמת הפסוק כל בבהמה. וע' תוס' פ' בהמה המקשה ופגה"נ ובס"פ דם שחיטה כת' דאף לר"י החלב חל איסורו במעי אמו היינו כשהוא בן ט' מכל מקום לענין שיחול איסור אחר שבא כשנולד חל האיסור האחר דה"ל כמו איסור בב"א ולא ה"ל איסור חלב קדים כיון שהי' עדיין במעי אמו ודוקא אם הוציאו אבל בלא הוציאו לא חל עדיין איסור חלב אלא בשעת הלידה ואינו מונע איסור אחר הבא ג"כ בשעת הלידה מלחול עליו וחל מחמת איסור בב"א עי' בדבריהם. והנה לשיטתם דניתר אף החלב בשחיטת האם בודאי לא איקבע האיסור חלב במעי אמו למנוע לחול עליו איסור אחר דאיבעי שחיט לי' אלא אפילו להר"מ דאינו ניתר בשחיטת האם מכל מקום מודה לד"ז כיון דהי' יכול לתלוש החלב ולהניחו בתוך האם לא נקבע האיסור עדיין ועיקר האיסור בא כשנולד וחל עליו עוד איסור אחר כדי שלא יקשה דר"י אדר"י ע"כ גם להר"מ שייך ס' התוס' כנ"פ. ומבואר בטוש"ע הכוי חלבו אסור וא"ח עליו. ואין מבואר כאן בר"מ אך בפ"א מהמ"א הי"ב וי"ג כו' וכל שיסתפק אם הוא מין חי' או בהמה חלבו אסור ואין לוקין כו' אח"כ כת' כלאים הבאה מבהמה טהורה ומחי' טהורה כו' וא"ר להאריך עפמ"ג כאן דלהר"מ כוי שהוא ס' חי' או בהמה כמבואר כ"פ בדבריו ובפ"ט מבכורים אם כן ה"ל ס' וחלבו אסור וא"ח עליו. וכלאים הבא מן ב' בהמות הוי ודאי חלב וכלאים הבא מן בהמה וחי' עלח"מ פ"א שם. והנה זה מבואר בר"מ בכ"מ לענין מתנות ולענין או"ב ולענין כיסוי הדם ועפ"י העולה מן הסוגיא אם תייש בא על הצבי' וילדה דס' הוא אי חוששין לזה"א הוי החלב ס' ואין לוקין דלמא אין חוששין וה"ל חלב חי' ואם צבי בא על התיישה דלזרע האם ודאי חוששין אם כן ה"ל חלב ודאי אך דלמא חוששין לזה"א ג"כ אם כן כל משהו ה"ל חצי חלב בהמה וחצי חלב חי' אם כן א"ח כרת רק באכל ב' זיתים דאכל זית חלב בודאי ועל זית א' הוא ס' אי חוששין וה"ל רק ח"ז או אין חוששין וה"ל זית שלם והתוס' ביומא וכריתות כתבו הא דמרבינן כוי מכל חלב דברי' בפ"ע הוא היינו דאינו בהמה ולא חי' והענינים ארוכים עיין ר"מ ובטוש"ע וסוגיא דאו"ב. והנה מה דהוי חלב ודאי מותר בסחור' ואם הוא ס' חלב והוא נבלה אסור בסחורה מספק אם נאמר דאיסור סחורה הוא מן התורה וגם לענין טומאת מו"ק ולענין לשרוף תו"ק אם הוי ס' אין שורפין וא"ח ע' כ"מ פ"א מה' שאה"ט ופמ"ג יו"ד סי' פ' וע' שעה"מ ה' טומאת מת בקונטרס הספיקות מביא ד' הפר"ח ראי' להר"מ דסד"א לקולא רק מדרבנן לחומרא מסוגיא דיומא דמרבה כוי וח"ש ואמרינן שם ר"ל סובר דהוא מדרבנן אם כן כוי דהוא ס' הוי רק מדרבנן וע"ש שמביא בשם הר"י אשכנזי ז"ל דלכ"ע הוא רק מדרבנן מחמת חזקת מעי אמו דבמעי אמו ל"ה חלב דחלב השליל מותר. והשעה"מ תמה דזה לא הוי חזקה דאינו ניתר רק בשחיטת אמו ואם לא הי' שוחטה החלב אסור ע"ש. ובאמת ל"ק דמרא דשמעתא הוא ר"ל והוא סובר בחולין דחלב נפל כיון דלא כלו חדשיו אפילו בהפילה נפל אינו חלב אף שלא נשחטה אמו אם כן הוי שפיר חזקה כמו בכור ואני כת' לעיל דר"י ג"כ מודה דלא הוי חלב אפילו לא נשחטה האם רק נטרף או נתנבל' כיון דלא הוי לידה על כל פנים לר"ל ודאי חלב מלא כלו חדשיו הוא מותר אפילו בלא נשחטה אמו. אך בלאו הכי יש לשדות נרגא בד' הר"י אשכנזי כיון דכוי לא הכריעו חכמים אם בהמה או חי' וכי בשביל החזקה נכריע דהוא מין חי' וכמ"ש הפר"ח והתב"ש לענין פלוגתא דרבוותא או אבעיא דלא אפשיטא דמשום החזקה לא ישתנה הדין ועפמ"ג בה"ש ובדיני ס"ס וד' הפר"ח סותרים אהדדי ועמ"ל פ"ג מה' שכירות ובאבני מלואים ס"ק טו"ב לסי' כ"ז.