מנחת חינוך · סימן קמ״ה, ד׳

וער"מ דחייב אף על הלבונה והוא מהש"ס דזבחים דל"ג ודמ"ו ועוד בכ"מ על כל פנים מוכח דס"ל להר"מ דחיבת הקודש דאורייתא וער"מ פ"ו מהא"מ מביא גם עצים ובכ"מ פי' שם בד' הר"מ דחה"ק הוא רק דרבנן ובלחם משנה השיגו דכאן מבואר שהיא דאורייתא ועפי"ב מהשאה"ט כ' שם דחה"ק מכשיר וע"ש בכ"מ וער"מ פ"י מה' ט"א כ' שם להדי' דחה"ק אינו אלא מדרבנן וא"כ פסקי הר"מ סתרי אהדדי ובתוס' בכ"מ נראה דסוברים דהיא דאורייתא אך אין לוקין ובמ"ל פ"י מהא"מ מביא בקיאות בזה ועצל"ח סוגיא דרחסגה"כ ישוב לד' הר"מ. ולענ"ד אפ"ל דזה מבואר כ"פ בגמרא והבשר לרבות עצים ולבונה כו' וגם מבואר בחולין ופ"ו דפסחים דחה"ק מכשיר דבשר אף שלא הוכשר מכל מקום חה"ק מכשיר כו'. והנה יש שני ענינים בחה"ק א' אף דאינו אוכל כלל כגון עצים ולבונה דאינו מקבל טומאה בכ"מ כיון דאינו אוכל ומשקה מכל מקום גבי קודש מרבה הפסוק והבשר דמקבל טומאה ועוד יש אוכלין דמקבלין טומאה בכ"מ רק צריך הכשר מים או זיי"ן משקים ג"כ מבואר במקומות הנ"ל דחה"ק מכשיר כאלו בא עליהם מים. ולענ"ד זה נכון מצד הסברא דהתורה ריבתה והבשר לרבות עצים ולבונה דאינו אוכל כלל ובכה"ת כולה אוכלים ומשקים חשובים ולפי חשיבתו כן טומאתו דהתור' גזרה דוקא אוכלים ומשקים חשובין ומקבלין טומאה אבל דברים שאינם אוכלין ומשקים אין מקבלין טומאה בכ"מ והנה התורה ריבתה כאן והבשר כו' לרבות עצים ולבונה. והקשו תוס' בזבחים ובחולין דלמא מרבה קרא בשר שלא הוכשר ולא דברים שאינם אוכלין. ולפ"ד ל"ק דחה"ק שייך בדבר שאינו אוכל ומשקה ובכ"מ אינו מקבל טומאה מפני הגריעות דאינו אוכל ומשקה אחז"ל מצד הסברא דחה"ק כיון דהוא קודש אף על פי שאינו אוכל מחמת חה"ק ה"ל כאילו הוא אוכל ודבר חשוב. אבל אוכלים בלא הכשר דהם אוכלים אך דאין מקבלין טומאה דגזירת הכתוב שצריכין הכשר משקים וזה א"י כלל מה חשיבות הוא לקודש דיקבל טומאה אף שלא בא מים עליו מה חשיבות מה שיהי' קרוב לטומאה בשלמא מה שאינו מקבל טומאה מפני הגריעות שאינו אוכל שייך שפיר מחמת חה"ק הו"ל כאוכל אבל שיהי' כאלו בא עליו מים א"י כלל מאיזה חיבה ואם אוכל אינו מגרע ממעלתו אם לא בא עליו מים רק דגזירת הכתוב הוא דצריך הכשר מים אבל אינו גריעות כלל אם כן כיון דזהו חשיבות בודאי ע"כ דחז"ל לרבות לבונה ועצים היינו דסברא הוא ע"י חה"ק אף על פי שאינו אוכל חשיב אוכל. ואין סברא כלל לומר דמרבינן בשר שלא בא עליו מים דנתרבה כאילו בא עליו מים דמה מהני חשיבות זה כיון דאוכל היא רק גזירת הכתוב דצריך לבא עליו מים מאי גריעותא הוא לקודש אם אין מקבל טומאה בלא מים דכן גזירת הכתוב ע"כ יותר סברא דמרבינן עצים ולבונה כו' דבר שאינו אוכל כלל דיהיה הדין כמו אוכל דזה שייך חה"ק דאף דאינו אוכל יהיה כמו אוכל. ובזה ל"ק ג"כ קושית התוס' שהקשו בכ"מ עיין בסוגיא הנ"ל למה משקה בית מטבחייא טהור לימא חה"ק מכשיר להיות אוכל כמו עצים ולבונה. ולפמ"ש ל"ק דדבר שאין אוכל ע"י חה"ק נעשה אוכל אבל משקה ג"כ הוא דבר חשוב ומכל מקום גזירת הכתוב דמשקה בית מטבחייא דכן מאיזה צד נאמר דחה"ק משוי לי' אוכל דגם משקה הוא חשוב ומכל מקום גזירת הכתוב דדכן ואין זה חשיב חה"ק כלל דיהיה קרוב למקבל טומאה. אך מכל מקום ר"ל סובר בחולין דחה"ק מכשיר אף אוכל שלא הוכשר להיות כאלו הוכשר ואין לו ראיה ומבואר דהוא סובר דכמו עצים ולבונה נחשב לאוכל לקבל טומאה ה"ה אוכל שאינו מוכשר אבל ר"י לא ס"ל כן רק דהוא מדרבנן עכ"מ פ"י מהט"א דהר"מ סובר כר"י דהוא רק מדרבנן ע"כ ניחא פסקי הר"מ דלענין דבר שלא הוכשר דיהי' כאלו הוכשר פסק כר"י דמה"ת אינו נכשר דאין סברא כ"כ דאין זה חה"ק רק דרבנן עשאו מעלה אבל בדבר שאינו אוכל כגון עצים ולבונה מפורש להדיא כ"פ בש"ס והבשר לרבות עצים ולבונה סובר דהוא מן התורה מפסוק זה כי מצד הסברא מרבי הפסוק מחמת חה"ק להיות דבר שאינו אוכל כמו אוכל ע"כ בפ"י מהט"א דמיירי לענין בשר דהוי אוכל רק דאינו מוכשר ולהיות כמו שהוכשר זה רק מדרבנן דפוסק כר"י בחולין אבל כאן גבי לבונה פוסק שפיר דחייב מלקות כיון דאינו אוכל כלל ע"ז מורה הפסוק דהוי כאוכל ע"כ מקבל טומאה מן התורה ולוקין מהפסוק והבשר כו' ולפמ"ש אף דמה"ת מקבלים טומאה עצים ולבונה דחה"ק משוי ליה אוכלא והו"ל כמו אוכל על כל פנים אינו מקבל מן התורה טומאה עד שיבאו עליו מזיי"ן משקין נהי דהוי אוכל מכל מקום אם לא הוכשר אינו מקבל טומאה וע"ז ל"ש חה"ק מן התורה רק מדרבנן טמא בכ"ע אבל מן התורה אם בא עליו מים טמא בעצים ולבונה ג"כ ואם לא בא עליו מים אינו טמא מן התורה נהי דהוי כמו אוכל מכל מקום לא הוכשר במים ואם אינו מוכשר שיהי' מוכשר זה ל"ה רק מדרבנן. הכלל ממ"ש דנ"ל דהר"מ סובר דעצים ולבונה דבר דאינו אוכל שיהיה כמו אוכל הוי מן התורה כמבואר כ"פ בש"ס והבשר כו' לרבות עצים ולבונה והסברא נותנת כן מחמת חה"ק יהיה דבר שאינו אוכל כמו אוכל אבל דבר שהוא אוכל רק אינו מוכשר במשקים שיהיה מקבל טומאה כאילו נכשר זה אין סברא גדולה כי אין גריעות לאוכל אם אינו מקבל טומאה מחמת דאינו הוכשר במשקים וזה תלוי בפלוגתא דר"ל סובר דנלמד מדבר שאינו אוכל כמו דנעשה אוכל ה"ה דנעשה מוכשר ור"י סובר דהוא רק מדרבנן היינו שיהיה כמו מוכשר אבל עצים ולבונה מודה ר"י ג"כ דהוא מן התורה מהפסוק והבשר וזה לא יליף כי אינו אוכל לשוויו אוכל הוא סבר' גדולה אבל אינו מוכשר לשוויו מוכשר מחמת חה"ק אין סברא כ"כ. ואין כאן מקומו להאריך השי"ת יגמור עלי לברר וללבן. והנה בלבונה ועצים אף דא"ח עליהם משום טה"ג לפסק הר"מ בסוף הפרק מכל מקום חייבים משום טומאת עצמם עיין בסוף הפרק בכ"מ מ"ש בזה: