מנחת חינוך · סימן קמ״ה, ב׳

והנה לעיל כתבתי זה בשם הר"מ וכעת בא לידי ס' הסמ"ק וראיתי שם בשורש הי"ג כ' היכי דאיכא עונש מפורש ילפינן האזהרה אף מן הדין ואינו סותר אמרם אין מזהירין מה"ד ואינו מבואר לאו שבכללות ומכל מקום הסברא עצמה ניתן לאמר. ובלשונו הזהב משמע שם כן דבכ"ע היכי דעונש מפורש נפקא האזהרה אף דבל"ז אין לוקין מדין ק"ו או מלאו שבכללות אבל חוץ מפו"נ אין לוקין מן הלאו שבכללות אף שכתבתי לעיל דנראה לס' המ"מ היכי דאיכא עשה מזהירין מן הדין גם כן מזהירין מלאו שבכללות ומכ"ש היכי דאיכא לאו מפורש בודאי נוכל להוציא השני ולהלקות אף מלאו שבכללות. אך כ' זה מסברא דנפשאי ולא הבאתי זה בכור הבחינה ואפשר הר"מ לא ס"ל כן. אך קשה דהא לעיל בתחלת הפרק כ' דעל פסה"מ לוקין משום לאו דתועב' אם כן גם כאן בנטמא ילקה משום לאו זה ג"כ ולדידי' לא הוי לאו דתועבה לאו שבכללות וטמא הרי ככל פסה"מ. ואפ"ל דלאו דתועבה הוא דוקא בדבר שנעשה בו לאו שלוקין אבל מטמא קדשים שאין לוקין אינו בכלל לאו זה דתועבה. אך בחולין קט"ו רוצה הש"ס לומר דשילוח הקן ליתסר משום תועבה אף דאין לוקין ע"ש בסוגיא. אך אפ"ל על כל פנים לאו איכא רק דנל"ע אבל כאן לר"י אינו בלאו כלל רק איסור ועיין בחולין וזה צ"ע רב. והנה בבשר קדשים שנטמא אסור ג"כ בהנאה ובשעת שרפה אסור להנות ממנה לדידן פשוט דכתיב לא תאכל ופסקינן כר"א דל"ת אה"נ משמע ואפילו בלא ר"א מכל מקום ק"ו ממעשר או היקשא דמעשר ובמעשר כתיב לא בערתי כו' ע' תוס' פסחים כ"ד ובשבת כ"ה. ולכאורה קצ"ע דמבואר שם דממנו גבי מעשר ממעט תרומה דשרי להנות בשעת שרפה ומקשה הש"ס דלמא למעט קודש דמותר להנות ותי' דילפינן ממעשר הקל ולמה לא אמר דכתיב לא תאכל משמע אה"נ אבל תרומה טמאה דהאיסור אכילה ילפינן מכלל לאו הבמ"ע דבשעריך תאכלנו ע' ביבמות דע"ג ע"ב. והר"מ פ"ז מה' תרומות כ' מהעשה ואחר יאכל על כל פנים זה לא משמע אה"נ כמ"ש תוס' פסחים כי כל אוכל כו' לא ילפינן מלא תאכל עיין בסוגיא דחזקיה אך אפשר דרוצה הש"ס לומר אליבא דכ"ע אסור בהנאה ממעשר וביבמות שם ג"כ מבואר סוגיא זו ע"ש: