מנחת חינוך · סימן קמ״ה, א׳

שלא נאכל כו'. עיין ר"מ פח"י מפסה"מ. וכ"ה אסור לטמא קדשים או לסבב להם טומאה והמטמא את הקדשים אינו לוקה והוא פלוגתא בזבחים ל"ג ר"י סובר דאינו לוקה ור"ל סבר דלוקה ור"י ור"ל הלכה כר"י ועיין לח"מ פי"ט דסנהדרין הקשה על הר"מ שפוסק בסמוך כר"ל דאזהרת האוכל קדשים בטוה"ג הוא מפסוק בכל קודש לא תגע והיינו כר"ל דת"כ ולדידי' לוקין המטמא קדשים ואיך כתב הר"מ כאן דאין לוקין דבש"ס מבואר דתלוי זה בזה ע"ש מה שתי'. והנה אוכל קדשים שנטמאו מבואר בר"מ והרהמ"ח דלוקין היינו מלאו זה ומבואר דאין לוקין אלא א' מלאו זה. וק"ל הא בפסחים כ"ד מבואר דהאי לאו והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל הוא מיותר הא נפקא ק"ו ממעשר הקל כו' וכ"ת אין מזהירין מה"ד הקישא הוא לא תוכל לאכול כו' אם אינו ענין לגופיה תנהו ענין לכל איסור תורה לענין איסורי הנאה. ומקשה דלמא לגופו ולעבור עליו בב' לאוין מי לא אמר אביי אכל פטיתא לוקה ד' נמלה ה' ותי' דכ"ה דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי ע"ש. והנה הר"מ פ"ח מהמ"א פ' כר"א דכ"מ שנאמר ל"ת כו' עלח"מ שם באריכות ולא כההוא יתיב מרבנן דנפקא באא"ע אם כן האי והבשר לגופיה וכ"ה בר"מ כאן דהלאו דקדשים שנטמאו הוא מפסוק זה אם כן איכא כאן ב' לאוין והבשר כו' וגם נפקא ממעשר הקל או בק"ו ולדעת הר"מ ל"ש אין מזהירין מה"ד כיון דאיכא עשה באש תשרף והרב המגיד פ"א מהמ"א כ' היכי דאיכא עשה מזהירין מה"ד ולוקין ע"ש. אך דקשה עליו מסוגיא דמבואר דאין מזהירין מה"ד אף במקום עשה (אכ"מ) ומכ"ש דאיכא ג"כ לאו מפורש בודאי מזהירין מה"ד לסברת הרב המגיד ובפרט דמבואר בש"ס דהיקישא הוא אם כן יש שני לאוין ללקות כמבואר אך דהתנא ניחא ליה לדרוש באא"ע יותר מלאוי יתירי אבל להר"מ דפוסק דההוא והבשר לגופו אם כן יש ב' לאוין וה"ל ללקות שתים ואמאי לא ביאר הר"מ זה. ומבואר בדבריו דאין לוקין אלא אחת וצריך עיון גדול לכאורה. אך אם תעיין בשורש הט' בסמ"ק של רבינו כתב שם דעל ריבוי הלאוין אינו לוקה אלא מלקות א' דבריבוי הלאוין לא יתרבו המלקות ומביא ראיה מסוגיא זו דהש"ס קרי לאוי יתירי. וברמב"ן השיג עליו דנראה מהש"ס דלוקין שתים דמקשה מי לא אמר אביי אכל פוטיתא לוקה ד' כו' ועיין בס' מג"א דאין הפי' שילקה רק לעבור ומביא דוגמא מפוטיתא דלוקין ושם לוקין מטעם שכ' הר"מ שם ע"ש באריכות. על כל פנים דעת הר"מ גם שם דאין לוקין אלא א' כדבריו כאן. אך מכל מקום נ"מ לפמ"ש כ"פ בח"ז דמלקות צריך להתרות בו משום הלאו ע' רש"י שבועות ד"כ ע"ב אם כן כאן יוכל להתרות בו או משום לאו זה או משום לאו דמעשר לשיטת הרבה ראשונים לא תוכל כו' ולהר"מ לא בערתי ואין כאן מקומו לברר ד"ז. על כל פנים אם מתרה משום לאו זה ומתרה בו [מלאו] דכתיב במעשר ונלמד לקודש או בקל וחומר או בהיקש הוי התראה וה"ל להר"מ לכתוב דעובר משום זה ג"כ אף דדעת הר"מ בהל' סנהדרין אינו מבואר זה דצ"ל משום הלאו על כל פנים גם הר"מ מודה דאי אתרו בו משום לאו אחר ל"ה התראה דסבר דמלעיג בו עיין תוספות ב"ק ד"ב ובארתי זה כ"פ בח"ז אם כן כאן כיון דהלאו אחר הוא ג"כ ע"ז מהני התראה וה"ל להר"מ להזכיר זה. אך ק"ל דלגבי פגול ונותר כ' הר"מ דאזהרה היא מדר"א דכל שפסולו בקודש וע' מכות דח"י אם כן לילקי כאן משום לאו זה ג"כ ול"ש ריבוי לאוין אם לאו א' מוסיף על חבירו כמ"ש הר"מ שם בשורש הט' ולאו זה דר"א כולל כל פסהמ"ק אם כן ג"כ ילקה שנים אך אפ"ל דסובר הר"מ דלאו דר"א ה"ל לאו שבכללות והא דפו"נ לוקין מלאו זה או כסברת התוס' בפסחים כ"ד ע"א ד"ה הא או כמש"ל כיון דהעונש מפורש ילפינן האזהרה גם מלאו שבכללות.