מנחת חינוך · סימן קמ״ד, ט׳

והנה דין חדש יש בעולת העוף עי' ש"ס זבחים פ"ז ע"ב דאי אויר מזבח כמזבח דמי לענין פסולים דלא ירדו מקשינן עולת העוף דפסלה מחשבה היאך משכחת לה הא קלטה מזבח. וערש"י דאם חישב להקטיר למחר הא באמת מותר להקטיר למחר דהוא על המזבח ולא ירד ומתרץ דחישב ע"מ להורידה למחר ולעלות להקטיר ולרבה דאמר אין לינה מועלת כגון שחישב להעלות ע"מ להוריד קודם עה"ש. והנה הר"מ פסק פ"ג דפסהמ"ק דאויר מזבח כמזבח נהי דפסק כרבא דלינה מועלת על כל פנים צריך לחשוב להורידה למחר ולהעלותה להקטיר אבל מחשבה סתם חוץ לזמנה בהקטרה עולת העוף לא מהני וצ"ע על הר"מ שכתב כאן סתם מחשבה וכ' דבעוף פוסלת המליקה ומיצוי ולא כתב ד"ז דמחשבה סתם אינה פוסלת רק בחישב להורידה למחר ולהקטיר עלח"מ ובת"ח על המשניות ספ"ו. וע"ש חידוש בת"ח דנהי דפיגול לא הוי בעוף במחשבה סתם מכל מקום נפסל וכן אם חישב במליקה או במיצוי מחשבת הורדה ובשניה חישב סתם אינו פיגול דלא הוי קרב המתיר כמצותו. ולענ"ד כיון דבפירוש מבואר דלא פסלה מחשבה אינה פוסלת כלל והראיה שהביא ממשנה אינה מכרחת והבא לחדש עליו הראיה ברורה ובפרט לפסול קדשים וצ"ע. ולענ"ד לפמ"ש דלשיטת רש"י דאם חישב על אש של הדיוט שתאכל האש הוי מחשבה אפילו בדברים שדרכו להקטיר עי' לעיל אם כן דווקא להקטיר ל"ה מחשבה בסתם כיון דעומד על המזבח והקטרה כשר למחר אבל אם חישב שתאכל אש הדיוט למחר בודאי פוסל מחשבה דל"ש סברת הש"ס וז"פ. ומכל מקום מקשה הש"ס שפיר דלא משכחת לה מחשבה בהקטרה ובמשנה ס"ה מבואר הקטרה ע' בש"ס ותבין.