מנחת חינוך · סימן קמ״ד, ח׳

ע"כ ביארנו דין קרבנות בהמה הן החיצוניות הן הפנימיות עתה נבאר דין פיגול בקרבנות העוף. ונבאר תחלה דין עולת העוף ע' זבחים ס"ד ור"מ כאן. והנה בעולת העוף היה מליקה והיה חותך ב' הסימנים ואח"כ היה ממצה דם הגוף ודם הראש על קיר המזבח למעלה מחוט הסיקרא עש"ס ור"מ פ"ו ממעה"ק והמליקה היתה בקרן המזבח בקרן דרומית מזרחית ומבואר בש"ס ור"מ דבשני עבודות הללו פוסל מחשבה והנה הדינים כ"ה אם מלק במחשבה שימצה הדם חוץ לזמנו ונראה דל"מ אם חישב שימצה דם הגוף חוץ לזמנו דמיצוי דם הגוף מעכב בודאי הוי פיגול אלא אפילו חישב על מיצוי דם הראש דאינו מעכב כמבואר שם מכל מקום הוי פיגול כיון דהוי אכילת מזבח כמו שיריים בבהמה שכתבנו לעיל דהוי פיגול וכן אם חישב בשעת מליקה להקטיר למחר הוי פיגול אך אם חישב לאכול למחר אינו פיגול דדבר שא"ר לאכול הוא רק להקטיר אין מחשבת אכילה פוסלת כמש"ל ואם מחשבת אכילת אש פוסלת כבר כ' לעיל דמחולקים בזה רש"י ותוס'. והנה צריך לחשוב בכל המליקה דבלאו הכי ה"ל רק חצי מתיר עי' זבחים ד"ל. ואח"ז בשעת מיצוי הדם ג"כ פוסל מחשבה עש"ס ור"מ כאן. והנה הי' המצוה למצות דם הגוף ודם הראש אך מיצוי דם הגוף מעכב ומיצוי דם הראש אינו מעכב עש"ס ור"מ פ"ו שם נראה דאם בשעת מיצוי הגוף חושב למצות הראש למחר הוי פיגול אף על פי דאינו מעכב כמו שפיכת שיריים לעיל כיון דהוי אכילת מזבח הוי פיגול וכן אם חישב בשעת מיצוי הגוף להקטיר למחר ג"כ הוי פיגול אך אם בשעת מיצוי הראש חישב מחשבת פיגול נראה דלא הוי פיגול כיון דאינו מעכב ה"ל כמו מתנות בקרבנות החיצונים דלאחר מתנה הראשונה אינו מפגל כיון דכיפר ואינה מעכבת ה"נ כאן והא דלא ביארו בש"ס ופוסקים שהוא פשוט ונלמד מבהמה. ומחשב' המוראה והנוצה אינה פוסלת דא"ר לא להקטרה ולא לאכילה וכן האוכל מהמוראה או נוצה א"ח עיין ר"מ כאן. והנה הדינים אלו שוין לקרבן בהמה דצריך שיהא המתיר כמצותו ומחשבות אחרות מוציא מידי פיגול הכל כמש"ל: